החלטה בתיק בשא 19875/06

לפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה על דרך תצהיר מטעם הנתבע 3, בשם כל הנתבעים, ומתוקף היותו מנכ"ל הנתבעות 1 ו-4.

התביעה הוגשה בגין חובה של הנתבעת 1, בסך 3,535,766.52 ש"ח , לו ערבים הנתבעים 2-4 (כתב הערבות צורף כנספח ד' לכתב התביעה).  בתביעה נטען, כי הנתבעות 1 ו-4 שיעבדו את כל רכושן והון המניות הנפרע שלהן לטובת התובע, בשיעבוד שוטף ללא הגבלה בסכום, לשם הבטחת התחייבויותיהן לתובע.

על פי הנטען, ביום 1/8/05 הגיש התובע בקשות לאכיפת השיעבוד השוטף לטובתו, ובא כוחו מונה ככונס נכסים זמני על נכסי הנתבעות 1 ו-4.  במסגרת הליך הפש"ר הגיעו הצדדים להסכם שהביא לידי סיום את הליכי הכינוס, ולפיו צד ג' ישלם סכום של 900,000 ש"ח לתובע, כנגד המחאת זכויותיו של התובע בשעבוד שוטף לטובת צד ג'.

התובע עתר לחייב את הנתבעים בתשלום סכום החוב האמור, בצירוף ריבית רבעונית בשיעור 11.75% , החל מיום 9/10/05 ועד למועד התשלום בפועל.

בכתב התביעה צויין, כי במקביל להליך הנוכחי, הגיש התובע תביעה כספית בסך 135,017.79 ש"ח כנגד הנתבעת 4 , הערבה לחובות הנתבעת 1 (ו"באותה נשימה" צויין כי הנתבעת 1 ערבה ללא הגבלה בסכום לחובות הנתבעת 5. לא ברור מיהי הנתבעת 5, ייתכן שמדובר בנתבעת בהליך המקביל).

בדיון שנערך לפני ביום 23/3/08, נחקרו נגדית הנתבע 3 וכן המומחה מטעמו, שערך חוות דעת בעניין אחת הטענות שביסוד בקשת הרשות להתגונן.

בקשת הרשות להתגונן נסבה על מספר טענות- 

(א)    חישוב הריבית היומית על יסוד 360 ימים בשנה (במקום 365 ימים);

(ב)     שלילת הלוואות מט"ח;

(ג)      הפרת הסכם בין הצדדים לפריסת החוב;

(ד)     ירידת ערך הנכסים בעקבות הליכי כינוס.

טענות א', ב' ו-ד' הן במהותן טענות קיזוז, כלומר הנתבעים סבורים כי בגינן, יש לקזז את סכום הנזק הכספי שנגרם להם מסכום התביעה.

מהותה של זכות הקיזוז, כמצדיקה מתן רשות להתגונן, הוסברה בהחלטתו של כב' השופט שמואל ברוך בבש"א 5856/06, ת"א 1012/06 פאלם תיירות בע,מ נ' גרנית הכרמל השקעות בע"מ (26/11/06), בה נקבע, בין היתר, כי קבלתה של טענת קיזוז כטענת הגנה המצדיקה מתן רשות להתגונן, תלויה בהתקיימותם של אחד משני קריטריונים-

(א)     קיומם של חיובים כספיים הדדיים, הנובעים מעיסקה אחת, גם אם הם אינם קצובים.

(ב)      קיומם של חיובים כספיים קצובים, גם אם הם אינם נובעים מעיסקה אחת.

בהחלטה האמורה נקבע כי משמעות המונח "עיסקה אחת" אינה חד משמעית, והיא משתנה בהתאם לנסיבות, וכן אוזכר העיקרון שנקבע בע"א 725/87 חברת ביר סל נ' חברת אוליבקס, פ"ד מד(1) 177, לפיו "עיסקה אחת" היא עיסקה מסחרית הניצבת בפני עצמה, וניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם.

מבחינה דיונית-ראייתית, העיקרון הוא, שבמסגרת טענת קיזוז יש לפרט את הסכום הנתבע ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים עליהם היא מבוססת, באופן שבו מנסחים כתב תביעה. טענת קיזוז הנטענת באופן סתמי אינה יוצרת תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או המצדיקה מתן רשות להתגונן (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 769; רע"א 1793/07 יופה נ' מדינת ישראל- מנהלת נמל יפו, תק-על 2007(4) 2762; ת"א (י-ם) 8439/06 ימית א. בטחון (1998) בע"מ נ' התחנה המרכזית בירושלים ניהול 1966 בע"מ ואח', תק-מח 2008(1) 7104).

לטעמי, שלוש קבוצות הטענות האמורות, שייכות, על פי מהותן, למסגרת העסקית הרחבה שבין הצדדים, ולכן קיימת רלוונטיות עקרונית לטענת הקיזוז, בכפוף, כמובן, לתוצאת הבירור העובדתי של כל אחת מהן. 

בנוסף, התרשמתי כי מבחינה ניסוחית-מהותית, שתי טענות הקיזוז הראשונות מפורטות כנדרש (זאת כמובן, מבלי להכריע במהותן), וגם אם קיימים חסרים ראיתיים מסויימים (שיצויינו בהמשך), אין הדבר גורע מסיווגן הפורמלי כטענות קיזוז.

(א) חישוב ריבית יומית על יסוד 360 ימים בשנה