החלטה בתיק בשא 19522/06 - פסקדין

רקע

בתביעה שהגישה המשיבה ביום 5.7.06 נגד המבקשים ואחרים (ת.א 1844/06) טענה המשיבה כי הנתבעים משווקים דגמי סנדלים המהווים חיקוי והעתקה של דגמי סנדלים מס' 516 ו - 517 המשווקים על ידה תחת השם "PAOLA".

בגדרה של תביעה זו עתרה המשיבה לסעד זמני שיאסור על הנתבעים לשווק דגמי סנדלים הדומים לדגמי הסנדלים שהיא משווקת ולהורות להם לאסוף את הסנדלים המפרים (בשא 15020/06). ביום 5.7.06 ניתנו צווים ארעיים האוסרים על המבקשים ואחרים לייצר ו/או לשווק דגמי נעליים המהווים חיקוי ו/או העתקה של דגמי נעליים מס' 516 ו - 517 שהיא משווקת (להלן: "הצווים הארעיים").

תוקף הצווים הארעיים הותנה בהפקדת עירבון בסך 100,000 ש"ח.

ביום 22.8.06 ניתנה החלטה בבשא 15020/06, לפיה בוטלו הצווים הארעיים נגד המבקשים.

לפני בקשת המבקשים לחילוט העירבון בסך 100,000 ש"ח שהופקד על ידי המשיבה כתנאי לתוקף הצווים הארעיים.

דיון

א.      תקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, קובעת:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם."

מכאן, שכדי שהמבקשים יהיו זכאים לחילוט הערבון לטובתם, עליהם להראות כי הצווים הארעיים פקעו; כי נגרם להם נזק ממתן הצווים הארעיים; וכי הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין.

ב.      לטענת המבקשים, עקב מתן הצווים הארעיים נמנעה מהם מכירה של אלפי זוגות סנדלים מהדגמים שנאסרו לשיווק בחודשים יולי ואוגוסט 2006. להוכחת טענתם זו, צירפו המבקשים דו"חות מס הכנסה לחודשים מאי, יוני, יולי ואוגוסט 2006, מהם עולה שמכירות המבקשים בחודשים יולי ואוגוסט 2006 פחתו ביחס לחודשים מאי ויוני 2006.

עוד טוענים המבקשים כי לאור הצו החמור שהופעל נגדם נאלצו לשכור עורכי דין בסכום של כ - 50,000 ש"ח ויש לראות בהוצאה זו כהוצאה שנגרמה להם עקב מתן הצווים הארעיים.

לטענת המשיבה, דו"חות מס הכנסה של המבקשים משקפים ירידה בהכנסות, ברם ירידה זו אינה נובעת ממתן הצווים הארעיים אשר הופרו על ידי המבקשים, כי אם מהמלחמה שהתחוללה במדינה בחודשים יולי ואוגוסט 2006 ופגעה בחיי המסחר.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים שכרו עו"ד שייצג אותם בקשר עם התביעה שהגישה נגדם ואין לכך קשר לצווים הארעיים שניתנו במסגרת הבקשה לסעד זמני. מכל מקום המבקשים לא צירפו ראיה שיש בה כדי ללמד על הוצאה הכרוכה בשכירת עו"ד.

ג.        אמנם על פי הוראות תקנה 371 (א) שלעיל, אין צורך להוכיח את גובה הנזק אולם אין בכך כדי להקנות למבקשים זכות לחלט את העירבון מבלי שנגרם להם כל נזק, שאז משמעות הדבר היא ענישת המשיבה במסווה של פיצויים. מכאן, שעל המבקשים להראות שנגרם להם נזק עקב מתן הצווים הארעיים. דו"חות מס הכנסה עליהם נסמכים המבקשים מראים ירידה בהכנסות של המבקשים בחודשים יולי ואוגוסט 2006, ברם אין בכך כדי ללמד שהירידה בהכנסות המבקשים נגרמה דווקא עקב הצווים הארעיים, זאת אף מבלי לייחס ירידה כזו לעובדה שבחודשים אלה התחוללה במדינה מלחמה.

כך גם אין לראות בהוצאות שכירת עוה"ד המייצגים את המבקשים בהגנה מפני תביעת המשיבה כהוצאות שנגרמו עקב מתן הצווים הארעיים שניתנו במסגרת הבקשה לסעד זמני. 

ד.      אוסיף בקצרה כי גם טענת המבקשים, לפיה הבקשה למתן סעדים זמניים שהגישה המשיבה הייתה בלתי סבירה, אינה מקובלת עליי. המבקשים לא הראו שהגשת הבקשה לסעד זמני על ידי המשיבה הוגשה ממניעים פסולים. בהגשת הבקשה לסעד זמני ביקשה המשיבה למנוע הפרת זכויותיה בדגמי הסנדלים אותם היא משווקת תחת השם "PAOLA", ואין בכך שחלק מטענותיה לא התקבלו כדי להוביל למסקנה שהגשת הבקשה הייתה בלתי סבירה.

מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה ללא חקירת מצהירים.

המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ש"ח.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו  לב"כ הצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום כ"ד בחשון, תשס"ז (15 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.