החלטה בתיק בשא 192763/04

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה ביום 14.10.04, בו חוייב המבקש לשלם סכום של 1,573 ש"ח.

המשיבה סיפקה למבקש שרותי תקשורת סלולרית לקו הטלפון אשר רשום על שמו ברישומי המשיבה. שרותים אלה סופקו למבקש בהתאם להסכם בכתב עליו חתם עם המשיבה עם תחילת קבלת השרות.

המשיבה טוענת כי בגין השירותים הצטברה יתרת חוב וכי המבקש לא הסדיר את החוב, חרף פניות חוזרות ונשנות.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשה על ידי המבקש בטענה כי מעולם לא בוצעה לו מסירה של כתב התביעה, וכי שיחות הטלפון בגינם נתבע לא בוצעו על ידו, אלא נגנבו באמצעות צריבת מס' הטלפון שברשותו למכשיר קצה אחר.

פתח דבר:

סמכות בית המשפט או רשם לבטל פסק דין אשר ניתן על ידו בתובענה, באין כתב הגנה, מוסדרת מבחינה נורמטיבית בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בנוסח תקנה זו אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית המשפט או הרשם את סמכותו לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני. ההלכה הפסוקה מבחינה בין שני מקרים: האחד, מקרה בו נפל פגם מהותי בהליך מתן פסק הדין, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן פסק הדין. במקרה זה זכאי המבקש כי בית המשפט יבטל את פסק הדין מחובת הצדק. השני, במקרה בו ניתן פסק הדין כדין. במקרה כזה לא קנויה למבקש זכות בדין לביטולו. הביטול במקרה דנן נתון לשיקול דעת בית המשפט שנתן את פסק הדין.

במקרה דנן, לא נפל פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה. וכן לא נפל פגם במתן פסק הדין עצמו. על כן, יש לבדוק את סיבת המחדל באי התגוננתו של המבקש תוך המועד שנקבע בהזמנה לדין, וכן את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין ויורשה להתגונן במשפט. ההלכה היא כי עניין סיכויי ההצלחה הוא העיקר ולמחדל באי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במועד, יש רק חשיבות משנית.

הלכה פסוקה היא, כי פסק דין שניתן כהלכה לא יבוטל על פי בקשת הנתבע, אלא אם כן יש בידו להראות שתצמח לו תועלת מהביטול. היינו, שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן. 

דיון:

לעניין אי ההתגוננות:

אשר לשיקול הראשון, לטענתו של המבקש לא קיבל לידיו את כתב התביעה.

מחקירת המבקש ומתצהיר שהגיש בתיק, עולה כי הוא מתגורר ברח' המרי 16 בגבעתיים. לתצהיר אף צורף תצלום מתעודת זהותו של המבקש המאמת את הטענה באשר למקום מגוריו. מבדיקה של המסמכים בתיק עולה כי הכתובת המופיעה על גבי כתב התביעה היא רח' ירושלים 5/2 ברמת-גן.

המבקש טוען כי נודע לו אודות פסק הדין בעקבות מכתב שנשלח ממשרדה של בא כוח המשיבה. לא נותר לי, אלא להניח כי דבר דואר זה נשלח למבקש לכתובתו העדכנית.

המשיבה לא המציאה לתיק התביעה כל אסמכתא לאימות המצאת כתבי בי-דין למבקש, לרבות באמצעות הדבקה, אם כי בחקירת המבקש על ידי בא כוח המשיבה הוצג בפניו אישור מסירה. משלא נמצא בתיק כל מסמך באשר להמצאת כתבי בי דין למבקש, לא ברור האם בוצעה המצאה כדין.

לאור כל זאת ומאחר ולא הוגש לתיק כל מסמך או תצהיר באשר להמצאה למבקש, לא אכריע בשאלה זו.

לעניין סיכויי ההצלחה:

השיקול השני העומד בפניו של בית המשפט הם סיכויי ההצלחה.

לעניין זה טוען המבקש כי מספר הטלפון הנייד אשר ברשותו נצרב למכשיר אחר, ובדרך זו התאפשרה גניבת שיחות, כשהמדובר בשיחות שבוצעו לגרוזיה, ובחיוב חריג.

לטענת המבקש המכשיר נמצא כל העת בחזקתו או בחזקת אשתו, ולא נמסר לשימוש בידי אחר. לא הובאה כל ראיה כי אשתו של המבקש לא חייגה את השיחות הנ"ל לחו"ל או איפשרה בדרך כלשהי לאדם אחר להשתמש במכשיר.