החלטה בתיק בשא 18945/03

בפני ארבע בקשות:

בש"א 18945/03 - בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות;

בש"א 18944/03 - בקשת המבקשת למחיקת התביעה על הסף או חיוב בהגשת חוות דעת;

בש"א 22766/03 - בקשת המשיבים למתן צו תשובות לשאלון וגילוי מסמכים כללי וספציפי;

בש"א 15632/04 - בקשת המבקשת לתצהיר פרטים נוספים, גילוי מסמכים ותשובות לשאלון;

הרקע:

המשיבה 1 הינה אלמנתו של המנוח אלפרד כהן ז"ל (להלן: "המנוח"), והמשיבים 2-4 הינם ילדיו של המנוח. המשיבים הינם יורשיו של המנוח לפי צו ירושה.

המבקשת הינה בעלת ומפעילת הקריה למחקר גרעיני בדימונה (להלן: "הקמ"ג"), והיתה מעסיקתו של המנוח באמצעות קבלני משנה בין השנים 1960-1971 ושלא ברציפות.

בשנת 1991 חלה המנוח בסרטן הדם (לאוקמיה) וביום 06.11.93 הלך לעולמו והוא בן 54.

עם פרוץ מחלתו, פנה המנוח בכתב אל המבקשת על מנת לקבל ממנה מידע ונתונים בדבר חשיפתו לקרינה רדיואקטיבית ולחומרים מסוכנים בתקופת עבודתו אצלה, ואת החומר הרפואי המצוי ברשותה, ונענה כי אין למבקשת מידע כאמור.

ביום 24.02.03, הגישו המשיבים תובענתם בעילה נזיקית, תביעת תלויים ותביעת עזבון, ובה טוענים הם כי קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של המנוח לקרינה רדיואקטיבית ולחומרים מסוכנים בתקופת עבודתו בקמ"ג - לבין מחלתו.

בש"א 18945/03 - דחיה על הסף מחמת התיישנות

טענות המבקשת

המבקשת הגישה בקשתה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ומבקשת שלא יבוצעו כל הליכים מקדמיים עד לאחר מתן החלטה בבקשה זו.

המבקשת טוענת כי נזקו של המנוח נתגלה לו ולמשיבים בשנת 1991, עת לקה במחלת הסרטן, ולראיה, כבר ביום 20.10.92 פנה ב"כ המשיבים במכתב דרישה למבקשת (מצורף כנספח ד' לתביעה), וממנו ברור שאין מדובר בנזק של מה בכך וכי קיים "קצה חוט" לטענת הקשר הסיבתי בין מחלת המנוח לבין עבודתו בקמ"ג. עם זאת, מאז ועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ-10 שנים, מבלי שיפורט בכתב התביעה כל הסבר לאיחור הרב בהגשתה.

כמו כן, טוענת המבקשת לנזק ראייתי שנגרם לה עקב השיהוי הרב בו נקטו המשיבים בהגשת תובענתם.

טענות המשיבים

המשיבים מספרים כי תובענתם הינה אחת מעשרות תביעות נזיקין דומות שהוגשו לבית המשפט, וכי אף אחת מהן לא נמחקה על הסף מחמת התיישנות, למרות שמדובר בעובדי קמ"ג שחלו במחלת הסרטן לפני שנים רבות. כמו כן, מדובר במקרה יחידי בו המבקשת טוענת כי אין ברשותה כל מידע בנוגע למנוח, טענה תמוהה ומנוגדת לחוק פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970, המחייבת את בעל המפעל לנהל פנקס מפעל ובו כל הפרטים הרלוונטים לתובענה זו, ולתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מיננת), תשנ"ג-1992 לפיהן קמה חובה על מעביד לערוך בדיקות ורישומים שונים ולשמורם משך 30 שנה לאחר הפסקת העבודה.

לשיטת המשיבים, עמדת המבקשת היא זו שהקשתה עליהם למצוא את קצה החוט הנדרש על מנת להניח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלה בה לקה, כך שיש לבחון את מועד הגשת התביעה לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1959 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הקובע את ההתיישנות שלא מדעת, לפיו מקום בו העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע, תחל תקופת ההתיישנות ביום בו הגיעו לידיעתו עובדות אלו. מכאן, שרק במועד בו היה לניזוק לפחות קצה חוט ביחס לכל רכיבי עילת התביעה: מעשה או מחדל, נזק, וקשר סיבתי ביניהם, רק אז יחל מרוץ ההתיישנות.

תגובת המבקשת

המבקשת מתנגדת להסתמכות על עובדות או טיעונים בתביעות אחרות וטוענת כי לא ניתן ללמוד מהן מידה שווה למקרה זה, שכן עובדותיהן שונות לחלוטין מעובדות מקרה זה.

עוד טוענת המבקשת כי הלכה היא שבהעדר כתב תשובה לכתב ההגנה של המבקשת, יש לבחון את טענת ההתיישנות על פי התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה בלבד, וודאי שאין לאפשר העלאת עובדות חדשות בתגובה לבקשת הסילוק על הסף, שכן יש בכך משום שינוי חזית.