החלטה בתיק בשא 18918/04

לפני בקשה למתן רשות להגן שהגישה הנתבעת 2 להלן: "המבקשת".

המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ הגיש כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר בשל חוב כספי שהצטבר בחשבונם בגין הלוואות ואשראים שניתנו להם במהלך השנים עובר להגשת התביעה.

כתב התביעה הוגש בשל חוב כספי בסך של 1,196,096 ש"ח.

ביום 8.7.03 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 1.

הנתבעים הינם בני זוג אשר במועד כלשהוא עובר להגשת התביעה נפרדו זמ"ז ואינם חיים עוד ביחד.

טענות המבקשת:

1.         יתרת החוב הינה קטנה הואיל ומומשו על ידי הבנק שני נכסי מקרקעין אשר תמורתם הועברה לזכות חשבון החח"ד.

            לאחר העברת התמורה ממכירת שני נכסי המקרקעין לחשבון החח"ד, יתרת החוב בחשבון נכון ליום 25.4.04, עומדת על סך של 212,900 ש"ח.

2.         המבקשת טוענת כי הינה פרודה מבעלה הנתבע מס' 1, אשר אינו משתף עימה פעולה ולכן נאלצה לפנות לבנק בבקשה לגילוי ועיון במסמכים. לטענתה, הבנק המציא לה חלק מהמסמכים, באשר ליתרתם הצהיר הבנק כי חלק מהמסמכים לא אותרו.                      

            המבקשת צירפה לבקשתה חוות דעת מומחה מטעמה וטענה בהסתמך על חוות דעתו, ל "התניית שירות בשירות" העומדת בניגוד להוראות סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981, חיוב החשבון בריבית חריגה שלא לצורך ושלא כדין.

המומחה מטעם המבקשת והמבקשת נחקרו על תצהיריהם.

הצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון:

המבקשת טענה להתניית שירות בשירות, פעולה שמנוגדת להוראת סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981, בפעולה זו גרם הבנק למבקשת נזק כספי.

הבנק טוען בסיכומיו כי המבקשת לא העמידה תשתית עובדתית ולא תשתית חשבונאית וטענה זו להתניית שירות בשירות אף אינה מקיימת את דרישות הדין לצורך העלאת טענת קיזוז.

דומני שפסקי הדין שצירף הבנק לסיכומיו בענין חובת הפירוט הנדרשת ממי שמבקש להעלות טענה בדבר התניית שירות בשירות, אין להם מקום בענייננו.

שכן, המבקשת באמצעות המומחה מטעמה הביאה בפני בית המשפט דוגמאות לרוב להעדר היגיון כלכלי בקיומם של תוכניות חיסכון מול יתרת חובה בשיעור ניכר.

תצהיר המומחה מטעם המבקשת לא נסתר בענין זה.

כך למשל מפרט המומחה בחוות דעתו כי ביום 29.6.03 נפתחה תוכנית חסכון על סך של 50,000 ש"ח כאשר כמימון לתכנית זו הועמדה על ידי הבנק הלוואה ע"ס 50,000 ש"ח ביום 25.6.93.