החלטה בתיק בשא 18484/05

לפני בקשה לשומת הוצאות.

ביום 29.8.05 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המשיב כנגד המבקשת, לקבלת פיצויי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.

בפסק הדין נקבע כי התביעה נבלעה בתגמולי המל"ל ועל כן היא נדחית, כמו כן, נקבע כי:

            " התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך של

            15,000 ש"ח + מע"מ וכן בהוצאות הנתבעים על

            פי קבלות".

בבקשה שלפני עתרה המבקשת לאשר את הוצאותיה בגין ההוצאות שלהלן:

א.         איסוף תיעוד רפואי.

ב.         שירותי חקירה.

ג.          חוות דעת, אקטואר ויעוץ רו"ח.

סה"כ ההוצאות 31,306.33 ש"ח.   

המשיב טוען בתגובתו כי הבקשה לאישור הוצאות מופרזת, מיותרת, ומעידה על בזבזנות בניהול התיק.

המבקשת היא זו אשר גרמה לסרבול  הדיון בכל האמור בשאלת החבת, ובסופו של דבר קיבל בית המשפט את עמדת המשיב וקבע שמדובר בתאונת דרכים, בתום הדיון בשאלת החובת לא נפסקו הוצאות לטובת המשיב, וגם על כך הוגש ערעור.

עוד טוען המשיב, שהפעולות בגינן הוצאו ההוצאות, חוזרות על עצמן ללא כל הסבר, כך למשל, מדגים המשיב את נושא איסוף החומר הרפואי, ואת החקירות הרבות שבוצעו בתיק שלא היה להן ערך ואף לא הוגשו לביהמ"ש.

וכך גם, נטען לגבי הוצאות האקטואר.

בנוסף, טוען המשיב כי הוצאות המשפט מיועדות לתשלום עבור שכר עדים ולא לשירותי עזר ובכל מקרה שעור ההוצאות שנקבע בדרך כלל אינו עולה משעור של 10% עד 20% מגובה שכר הטרחה שנפסק.

המשיב טוען כי חיובו בהוצאות, יקשה עליו נוכח מצבו הכלכלי, ובשלב זה לא יגרם כל נזק אם ידחה הדיון בבקשה לאישור הוצאות.

למותר לציין, כי המשיב הגיש ערעור על פסה"ד כטענתו.

דיון.