החלטה בתיק בשא 184837/05

1. המבקשים הגישו תביעה כספית כנגד המשיבה בעילה חוזית, כספית וליקויי בניה. סכום התביעה המקורית היה 80,000 ש"ח ולאחר מכן הסכום הוגדל ל-102,146 ש"ח.

העובדות הנדרשות:המבקשים רכשו מאת המשיבה דירה בת 5 חדרים בשוהם (להלן "הדירה") ההסכם נחתם ב-30.3.98 והם קיבלו את הדירה בדצמבר 1998.

2. לטענת המבקשיםהתגלתה בדירתם בעיית רטיבות הנובעת מחדר האמבטיה המשיבה שלחה עובדים מטעמה, אולם הבעיה לא נפתרה. כמו כן החלו להופיע סדקים בתקרה ובקירות. בנוסף שקעה החניה שברשותם.
3. בקשתם הראשונה למתן צו עיקול בש"א 180419/04 נדחתה. אולם לאחר מכן שבו המבקשים וחזרו על בקשתם שנתקבלה לבסוף. בבקשתם נטען כי המשיבה אינה פעילה כבר מספר שנים ומצויה בקשיים לפיכך קיים חשש סביר, ואף למעלה מכך, שאם לא ינתן צו העיקול הם לא יוכלו לממש את פסק הדין שיינתן לטובתם. צו העיקול ניתן ב-31.10.04 והוגבל לסך של 50,000 ש"ח ולאחר מכן הורחב לסכום התביעה המוגדל בסך של 102,146 ש"ח.
4. לטענת המשיבהמדובר בתביעה בגין ליקויי בניה ולא בתובענה לסעד כספי כנדרש בחוק. לאחרונה ניתנה חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט שקבע, כי עלות התיקונים בדירה לא עולים על הסך של כ-17,600 ש"ח בלבד . לפיכך טוענת המשיבה כי אין הצדקה להשאיר את העיקול על סכום הגבוה מזה.
5. המשיבה טוענת, כי המבקשת מס' 2 לא פרעה שיק שנתנה לה עבור רכישת הדירה ולפיכך היא נאלצה לתבוע אותה בלשכת ההוצאה לפועל עוד בשנת 2002, התנגדות המבקשת נדחתה. רק כעבור שנתיים הגישו המבקשים תביעה זו, כאשר מטרתם הינה לתקוף את המשיבה, בגין הליכי ההוצאה לפועל שהיא נוקטת כנגד המבקשת.
6. התביעה הוגשה לאחר עבור שנת הבדק וכעבור שש שנים וחצי ממועד הבניה.
7. מסקנות:

על המבקשת לעבור שתי משוכות. האחת בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, (להלן "התקנות") כאשר על המבקש לשכנע את בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה .." המשוכה  השניה הינה בתקנה 374 (ב) לתקנות  כאשר על המבקש לשכנע את בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין"

על מבקש צו העיקול לעמוד בשתי משוכות אלה ברמה גבוהה של שכנוע.

8.   לענין ראיות מהימנות לכאורה, כפי העולה מדובר בכתב תביעה שהוגש בסכום של 102,146 ש"ח בגין ליקויי בניה בעוד שחוות הדעת של מומחה בית המשפט לא מצא לנכון לפצות את המבקשים אלא בסכום של 17,600 ש"ח בלבד, בצרוף מע"מ בסה"כ 20,500 ש"ח.

9. מנהל המשיבה נחקר על תצהירו ועולה כי פעילות המשיבה עברה לחברת אחרות. כתובתה היא על פי תיבת דואר . יש לה פעילות מנהלית בלבד. היא מיוצגת על ידי בא כוח, אולם אין לה פעילות עיסקית.

היא איננה מבצעת עבודות בניה או עבודות אחרות.

10.  כנגד המשיבה הוגשה תביעה נוספת בגין ליקויי בניה וידוע על פסק דין שניתן נגדה.

11.  העיקול שהוטל הינו גם עיקול עצמי על הכספים  שעל המבקשת לשלם למשיבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

12. מסקנתי הינה כי המבקשים לא שכנעו בראיות מהימנות לכאורה לגבי מלוא סכום התביעה, אלא בסכום של 20,500 ש"ח בלבד. סיכויי המבקשים לקבל מאת המשיבה פיצוי הגבוה יותר מהסכום הנ"ל , הינו נמוך ביותר.

מאז חקיקת החוק השתנתה הגישה כלפי מתן סעדים זמניים, כפי שנקבע בבש"א 4459/94 עמנואל סלמונוב ו-2 אח' משה שרבני פד"י מט (3) 479, כי:

"בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זו נובעת משתיים:

(1)    התובע נושא בנטל ההוכחה.