החלטה בתיק בשא 183505/04

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התנהל ביום 29/11/04 במעמד הצדדים, וזאת במסגרת בקשת המבקשת להאריך את המועד לצורך הגשת כתב התנגדות לביצוע ששה שיקים כאשר מספרם 5000008 עד 5000014, ז"פ מה- 11/2/03 עד 11/7/03.

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לבקשתה הנ"ל, העתק של אותו תצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות.

להלן טענות המבקשת:

1.         המבקשת איננה מתגוררת בכתובת שרשומה בתיק ההוצל"פ כבר משנת 1999.

2.         האזהרה בתיק ההוצל"פ אף פעם לא הגיעה לידיה, ונודע למבקשת אודות התיק רק לפני כשבוע ימים בעת שהודיעו לה מהבנק כי יש עיקול בחשבונה  בגין תיק הוצל"פ הנ"ל.

3.         המבקשת שכרה דירה מהקבלן אברהם לביא, וניתנו לו שיקים עבור השכרת הדירה.

4.         למרות זאת, במהלך חודש נובמבר 2002 הגיעו לביתה ונתנו לו צו פינוי מהדירה בגין חובותיו של הקבלן אברהם לביא, כאשר היא פנתה אליו שיחזיר לה את הכספים (השיקים), אך הוא לא עשה כן.

5.         לאור זאת, המבקשת ביטלה את השיקים מאחר ולא קיבלה תמורה, ואף נאלצה להשכיר דירה במקום אחר.

ב"כ המשיבה הגיש בקשה דחופה לדחיית ההתנגדות וביטול מועד הדיון, וזאת מאחר והבקשה הוגשה באיחור, ומבלי שהובא טעם מיוחד להארכת המועד, וכן לאור היותה של הבקשה חסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי, ובבחינת הגנת בדים.

בבקשה הנ"ל צויין כי בוצעה מסירה של האזהרה לכתובת הידועה של המבקשת ברחוב הגיבורים 8/6 בחדרה, אולם המסירה חזרה ועל כן, לאחר איתור המבקשת על ידי חוקר מטעם המשיבה, נמסרה האזהרה לידיה ביום 19.8.04. העתק מן האזהרה צורף כנספח "ב" לבקשה הנ"ל.

ב"כ המשיבה מפנה בבקשת המשיבה הנ"ל לכך שנקבע בצורה מפורשת על ידי כב' ראש ההוצל"פ כי ההתנגדות הוגשה באיחור ואין לקבלה, החלטה אשר לא הוגש ערעור בעקבותיה על ידי המבקשת.

בעקבות הגשת הבקשה הנ"ל, נקבע כי על ב"כ המשיבה להמציא העתק מהבקשה לתגובת המבקשת, וזאת תוך 5 ימים מיום המסירה, ובהעדר תגובה בתיק עד מועד הדיון, לא ניתנה החלטה סופית בבקשה הנ"ל, כאשר מועד הדיון אשר נקבע במעמד הצדדים, נקבע למועד קרוב. יצויין, כי בשלב מאוחר יותר, צורפה תגובת המבקשת לבקשת המשיבה הנ"ל.

ביום הדיון הודיע ב"כ המשיבה על כך שהוא מוותר על חקירה נגדית, והוא סיכם את טענותיו תחילה, תוך שהוא חוזר על כל הטענות אשר נטענו בבקשת הדחייה הנ"ל.

ב"כ המשיבה הדגיש, כי בהעדר טעם מיוחד, אין מקום לקבל את הבקשה, במיוחד לאור העובדה כי בפני ביהמ"ש תצהיר סתמי וכללי, אשר אינו מפורט מספיק לצורך מתן רשות להתגונן.

המבקשת סיכמה את טענותיה, תוך שהיא חוזרת על כל המפורט בבקשתה ובתצהירה הנ"ל. המבקשת הוסיפה והדגישה במהלך הדיון, כי היא כבר לא חיה בפרדס חנה למעלה מחמש שנים, וכי נודע לה לראשונה על קיומו של תיק ההוצל"פ בעת שבוצע עיקול על חשבון הבנק שלה.

דיון

אכן, אין בבקשת המבקשת טעם מיוחד לצורך הארכת המועד להגשת ההתנגדות. הלכה ידועה היא, כי בעת מוגשת בקשה להארכת מועד, יש לראות בעצם הגשת בקשה כזאת כבקשה שמאשרת קבלת המסירה.

ראו לעניין זה, ספרו של דר' יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמוד 887, שם צויין כי "בטרם יגיש בעל דין בקשה להארכת מועד, מוטב שיברר אם אמנם הוא זקוק לכך. יש והמועד לעשיית פעולה שבסדר הדין אינו מתחיל, הואיל והמצאה לא היתה כדין, אך בקשה להארכת המועד כמוה כהודאה שהיתה המצאה כדין וכוויתור על כל טענה כלפי ההמצאה".

בנוסף לכך, המבקשת לא טרחה לציין בתצהירה תאריך מדוייק מתי שנודע לה לראשונה על הליכי ההוצל"פ הנ"ל.

כמו כן, המבקשת לא מצאה לנכון אף בתצהירה הנ"ל לציין מהי כתובת מגוריה כיום, כאשר היא שוללת מגורים בכתובת אשר שם בוצעה ככל הנראה המסירה של האזהרה.