החלטה בתיק בשא 181811/06 - פסקדין

בפניי בקשת התנגדות לביצוע שטר ובצידה בקשה להארכת מועד להגשתה, וכנגד בקשה לביצוע שני שיקים שהוגשו כנגד המבקש בהוצל"פ. האחד על סך 40,000 ש"ח ליום 05/08/95, והשני על סך 40,000 ליום 05/09/95. סכום החוב בתיק להיום 306,357 ש"ח.

האזהרה נמסרה למבקש ביום 21/03/96. הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות הוגשה ביום 05/12/06. המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום 19/04/96, לאמור, ההתנגדות הוגשה באיחור של 10 שנים ו- 7 חודשים.

המבקש טוען כי בתקופה בה נפתח תיק ההוצל"פ עבד בחברת ש.נ.ב. חברה לבניה בע"מ  בתפקיד ניהול ופיקוח בניה, כשמנהלה ובעליה היה ישראל פורוש. המבקש, כפי שהצהיר, כלל לא ידע על קיום תיק הוצל"פ. לטענתו, מדובר ב-2 שיקים משוכים ע"י "פרוקום שוויץ ישראל תעשיות (1979) בע"מ" לפקודת ישראל פורוש שהיה בעל החברה, וחתימתו המופיעה בגב השיקים נשוא הבקשה - מזוייפת. עוד טען כי לנוכח הקשיים אליהם נקלעה החברה בה עבד, ולנוכח העיקולים, תיקי הוצל"פ רבים שנפתחו נגדו עת שחתם כערב על שטרות ומסמכים שונים של החברה, והמצב הכלכלי הקשה בביתו, כשעל שולחנו סמוכים 14 ילדים, גרמו לו להתמוטטות נפשית, לדיכאון ולטיפול פסיכיאטרי ממושך. כן נטען, כי במשך 9 שנים לא נקטה המשיבה כל פעולה על מנת לגבות את חובה. לפיכך, לגישתו, קם "טעם מיוחד" הנדרש על מנת שבקשת הארכה  תתקבל.

המשיבה ויתרה על חקירת המבקש בשלב זה, ומשכך, לא נסתר הנטען בתצהיר. המשיבה הציגה בפני ביהמ"ש אישור מסירת האזהרה ותדפיסי הליכים שננקטו בהוצל"פ ולא נסתרו,לפיהם המבקש קיבל אזהרה בגין פתיחת תיק הוצל"פ נגדו, וכן הוצאו ונמכרו מטלטלין מביתו ועוקלו כספים אצל צד ג'. נטען שהמבקש לא טען אחרת לעניין ההליכים שננקטו. לטענת המשיבה, המבקש הגיש את בקשתו באיחור ניכר של כ- 11 שנים מהמועד הקבוע בחוק, ומבלי שהראה כל טעם מיוחד לכך. עוד טענה המשיבה כי אי נקיטת הליכים כנגד המבקש במשך זמן רב, ומאז ההליכים שננקטו בסמוך למסירת האזהרה אינו מהווה מחסום להמשך גביית החוב. כן טענה המשיבה כי הטענה למצב רפואי בו המבקש היה שרוי במשך שנים, לא גובתה במסמך רפואי כלשהו, והגם משהתאושש לא הגיש התנגדות, ועל כן יש לדחות את הבקשה להארכת המועד.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. המבקש מפנה להלכת רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, תק-על 2000(4) 220. באותו עניין נקבע ע"י בית המשפט העליון כי כאשר מדובר בשיק על סכום ניכר וכאשר מועלית טענה של זיוף עשוי הדבר להוות טעם מיוחד להארכת מועד. בפרשת מכלוף הנ"ל היה מדובר באיחור של 5 ימים בלבד וכן בשיק על סכום ניכר (1,497,000 ש"ח) ומכח עקרון המידתיות הוארך המועד. בעניינינו מדובר על איחור של למעלה מ- 10 שנים, אינני סבור כי קביעת בית המשפט באותה פרשה, עניינה קביעת כלל גורף לפיו כל אימת שקיימת טענת הגנה ראויה  בהתנגדות, יוארך המועד להגשתה וללא גבול. קביעה כזו, משמעותה סטייה מחובת העמידה במועדים הקבועים בחוק, ובכפוף לסמכות להארכת מועד, והתוצאה תהיה התמשכות הליכי משפט ללא סוף [ראו גם: בש"א (רמלה) 1280/04 וולניק ויצ'סלב נ' גורמן פוד טריידינג בע"מ, תק-של 2004(2), 3000].

תהליך עשיית הצדק אינו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו; וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד [רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נ"ה(3) 730]. ולעניין, הציפייה הלגיטימית של הצד שכנגד בדבר חלותו של כלל סופיות הדיון. יצוין עוד, שלא הוכח ולו לכאורה שעקב מניעה רפואית שנמשכה ממועד מסירת האזהרה ועד למועד הגשת ההתנגדות, חלה כנטען מניעה שמנעה את הגשת ההתנגדות.

אשר לטענה שהמשיבה נמנעה מלנקוט בפעולות בהוצל"פ במשך תקופה ארוכה, אכן לא ננקטו הליכים למעט אלו שבסמוך למסירת האזהרה. איני סבור כי הימנעות מנקיטת הליך מטעם הזוכה בהוצל"פ מהווה ראיה משכנעת להעדר חבות. לכל היותר אי נקיטת הליך לאורך זמן, בכפוף לכל זכות תגובה בעניין של הזוכה בהוצל"פ, יכולה אולי, לתמוך בטענת פירעון ככל שקיימת בשל חוב קיים ושגובש ו/או ריבית לגביו, ומשלא הוגשה ההתנגדות במועד, אך לא ניתן להסתמך מכוחה, על טענה להעדר חבות כלל, ומשננקטו בזמנו הליכים לגבייה, וללא כל מחאה/ התנגדות- בזמן אמת מטעם המבקש.

התוצאה, אם כן, שאני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד, ודחיית ההתנגדות. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם, והמבקש ישלם למשיבה הוצאות הדיון בעניין בסך 2,500 ש"ח צמוד ונושא הפרשי ריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ד באדר, תשס"ז (14 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: