החלטה בתיק בשא 180536/04

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקש להאריך את המועד להגשת כתב התנגדות לביצוע שטר אשר הוגש על ידי המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל מספר  01-47970-97-0.

בעקבות החלטת בית המשפט שולמו 1,500 ש"ח על ידי המבקש אשר הופקדו ישירות לתיק ההוצאה לפועל לכיסוי הוצאות המשיבה והוגש תצהיר מתוקן על ידו בעקבות החלטה נוספת.

בתצהיר המתוקן נטען על ידי המבקש כדלקמן:

1. בחודש ספטמבר 2004 גילה על מפתן דלתו הודעה בדבר עיקול מיטלטלין גם במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל.
2. בעקבות זאת ניסה לברר בגין מה נפתח תיק ההוצל"פ אולם בהעדר קבלת העתק מהמסמכים פנה לב"כ המשיבה לצורך כך.
3. הוגשה בקשה לעיכוב הליכים ובקשה להארכת מועד ובבקשה נטען כי מעולם לא היה לו קשר עם המשיבה ואינו חייב לה דבר.
4. המבקש נזכר כי הגיש כתב התנגדות לביצוע שטר בתיק זה בעבר וביום 21/8/97 ניתן צו עיכוב הליכים בהתאם.
5. בדיון אשר התקיים בפני כב' השופט מיכאל תמיר ביום 22/11/04 כי החתימה על גבי השיקים אינה חתימתו וכי חתימתו זויפה.
6. המבקש אינו מכיר את עו"ד בר לב אשר הוזכר בתגובה לבקשות המבקש אשר הוגשה על ידי ב"כ המשיבה ושם עוד נטען כי המבקש הגיע להסדר תשלומים מיום 15/4/98.
7. המבקש אינו חתום על ההסדר הנ"ל ופרט לשמו אין בהסדר פרטים מזהים נוספים והוא לא ידע על קיומו.
8. המבקש מעולם לא שילם דבר למשיבה ולא התקשר עם המשיבה או מי מטעמה בקשר לתיקים הנ"ל.
9. המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שפתחה שני תיקי הוצל"פ על מנת להגדיל את החוב בתיקים.
10. בעקבות תגובת המשיבה בדק וראה כי בניגוד לטענת המשיבה אודות הפסקת תשלומים בתיק בוצעה הקטנת קרן ביום 21/9/03 חמש שנים לאחר הסדר התשלומים.
11. החתימה על גבי שני השיקים מזויפת ועל כן יש לסגור את תיקי ההוצאה לפועל.

המבקש נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו במהלכה העיד, בין השאר, כי בעת שהיה כבן 20 הגיש התנגדות לביצוע שטר במהלך שנת 1997 והוא בטוח שהוא טען גם אז כי השיק מזויף. יחד עם זאת הוסיף כי הוא אינו זוכר מה היה ב- 1997 ומה טען בעבר. לעניין זה הוסיף כי אין לו העתק של כתב ההתנגדות הנ"ל. במהלך החקירה המבקש הוסיף והעיד כי ניהל קיוסק לפני שהתגייס והוא אינו זוכר האם הוא מסר שיק. המבקש גם לא שלל כי ייתכן ומשהו ממשפחתו נתן את השיק.

עוד עלה מהחקירה כי הוא לא חתם על הסדר התשלומים אולם מאוחר יותר העיד כי "אז החתימו אותו ללא תעודת זהות". בסוף החקירה המבקש העיד כי הוא אינו יודע האם אימו הפקידה 36,000 ש"ח לתיק ההוצאה לפועל. בחקירה החוזרת המבקש העיד כי היה עוד הליך ועל כן "יכול להיות שזה מה שבלבל אותי עם ההתנגדות". בנוסף לכך המבקש העיד בחקירה החוזרת כי הוא אינו חתום על אזהרה והוא הגיש את ההתנגדות במועד מאחר והוא קיבל את הטופס בחודש ספטמבר 2004.

ב"כ המבקשת חזרה בסיכומיה על טענות המבקש הנ"ל והדגישה כי מדובר בטענת זיוף ודי בטענה זו על מנת ליתן למבקש רשות להתגונן. עוד נטען כי התנהל כנגד המבקש תיק נוסף כאשר הוא היה חייב מוגבל.

ב"כ המשיבה סכמה את טענותיה וטענה כי מדובר באיחור בן 7 שנים וכי אין ספק כי המבקש ידע על ההליכים. עוד נטען כי בהתייחס לבקשה להארכת המועד אין כל טענה לגופה כאשר נעדר טעם מיוחד בבקשה. בנוסף לכך נטען כי המבקש טען כי הגיש כתב התנגדות בשנת 1997 אולם אינו יודע מה אירעה עם התיק לאחר מכן. בנוסף לכך מטען כי בפני בית המשפט טענת זיוף אשר איננה מפורטת ולא די בכך לצורך מתן רשות להתגונן ועל כן יש לדחות את הבקשה ולחילופין להורות על הפקדת מלוא סכום הערובה.

ב"כ המבקש השיבה לדברי ב"כ המשיבה וטענה כי לא הוצגה אזהרה חתומה על ידי המבקש והוא גם לא נשאל האם הוא קיבל את האזהרה.