החלטה בתיק בשא 179566/07

1.         בפני בקשה מטעם התובע (להלן: " המבקש"), להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 11.1.2005, אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין הליקוי העיני ממנו סובל המבקש לבין התאונה נשוא התביעה.

2.         ואלה העובדות הצריכות לענייננו;

כנטען בכתב התביעה, המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 27.12.2002. בעת שביקש לחצות את הכביש, ומונית שעברה במקום פגעה בראשו של המבקש עם מראת הצד, והפילה אותו ארצה; במהלך הנפילה עלתה המונית על רגלו.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה. המבקש הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה והועדה הרפואית של המל"ל העריכה את נכותו בשיעור 10%, בגין סחרחורות, לפי סעיף 72(4)ב'I.

המבקש התלונן בוועדה גם על בעיות של ראיה כפולה ודמעות בעין ימין, אך הוועדה שללה הקשר הסיבתי בין בעיות אלו לבין התאונה, בהעדר חבלת ראש בתאונה.

2.         טענות המבקש

            לטענת המבקש, כבר במהלך אישפוזו נבדק ע"י נוירולוג אשר ציין כי נדרס והיה אבדן הכרה לכמה רגעים, אף שלא היתה חבלת ראש. גם בבדיקות נוספות חזרה האנמנזה כי היה אבדן הכרה למספר שניות.

המבקש עומד על טענתו כי נחבל בראשו ממראת המכונית הפוגעת; טענתו מתיישבת עם עדותו של הנהג הפוגע ושל עדי הראיה במקום.

לפיכך סבור ב"כ המבקש כי הוועדה ביססה את החלטתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה העינית לבין התאונה בנימוק של העדר חבלת ראש, על עובדה שגויה, המצדיקה מתן רשות להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה.

על כך עותר המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית לעררים בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין הליקוי העיני ממנו הוא סובל. 

3.         טענות המשיבים

אשר לטענה בדבר קיומה של חבלת ראש, טוענים המשיבים כי בתעודת חדר המיון אין אזכור ולו ברמז לקיומה ובמסמך התייעצות רפואית, שנערך שלושה ימים לאחר התאונה, נרשם "אובדן הכרה ללא חבלת ראש" ואילו בגוף חוות דעת כאמור נרשם "לא אבד הכרה" ובמסמך שנערך במסגרת התייעצות נוספת עם נוירולוג נרשם אמנם כי המבקש נחבל בראשו ואיבד הכרתו, אך לטענת המשיבים לא ברור מהיכן למד המומחה על כך.

לטענת המשיבים, קביעת ועדות המל"ל התבססה על מסמכים רפואיים ובדיקות קליניות מעמיקות והתייחסה לכל טענות המבקש כך שאין סיבה בענייננו להתיר הבאת ראיות לסתור.

עוד טוענים המשיבים כי לא הוצגו כל מסמכים רפואיים המלמדים על פגיעה בתחום העיניים או על קבלת טיפול בתחום זה. מה גם שלטענתם, על סמך פרוטוקול הועדה נבדק המבקש ולא נמצאה כי הוא סובל מליקוי עיני כנטען על ידו.

בתגובתם מתייחסים המשיבים גם לבקשת המבקש, בסעיף 14 לבקשתו, לפיו הוא עותר בבקשה להביא ראיות לסתור את החלטת המל"ל באשר לליקוי העיני והקשר הסיבתי בין חבלת הראש לבין הליקוי כאמור וכן באשר לתחום הא.א.ג.

אשר לתחום הא.א.ג, טוענים המשיבים כי המבקש לא נבדק על ידי מומחה בתחום הא.א.ג, לא במשך אשפוזו ולא בשלב מאוחר יותר. לטענתם, תלונות המבקש באשר לתחום הא.א.ג, מקורם בליקויים מהם סבל עובר לתאונה ואין לקשור ביניהם לבינה.

זאת ועוד, טוענים המשיבים כי נכותו של המבקש, בשיעור 10%, נקבעה מחמת הספק ומשכך, אין לראות בה כנכות מחייבת על פי דין, בתובענה שבפנינו.

4.         דיון ומסקנות

סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, התשל"ה - 1975 קובע: