החלטה בתיק בשא 1782/04

1.         זו החלטה בבקשת המבקש למתן רשות להתגונן מפני תובענה שהגיש נגדו המשיב בסכום של 137,600 ש"ח.

2.         בהתאם לטענות כתב התביעה ניהל המבקש אצל המשיב חשבון עו"ש ביום 22.8.97.

            ביום 4.3.01 חתם המבקש על הסכם הלוואה בריבית ניידת בסך 67,000 ש"ח אשר אמורה היתה להפרע ב- 24 תשלומים.

            סכום החוב שהצטבר בחשבון העו"ש ועפ"י ההלוואה עמד ע"ס של 137,600 ש"ח.

3.         המבקש הגיש בקשה למתן רשות להתגונן ובקשתו נשמעה ביום 3.4.05, הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

            המבקש הגיש סיכומיו ביום 23.6.05 ואילו המשיב ביום 4.9.05.

4.         בקשת המבקש למתן רשות להתגונן מונה 153 סעיפים ובהם תתי סעיפים.

            להלן  טענות המבקש באופן תמציתי ככל שניתן:

            א.         יתרות החובה בחשבון המבקש אצל המשיב לא נוצרו על ידו אלא ע"י אביו שכן

המשיב איפשר לאחרון למשוך ולהפקיד כספים ככל העולה על רוחו ולנהל

החשבון כאילו דובר בחשבונו שלו.

המבקש מעולם לא הוחתם ולא התבקש לחתום על יפוי כוח  לטובת אביו.

ב.         בעת שהתגייס המבקש לצה"ל עמדה יתרת החוב בחשבון ע"ס של 3,945 ש"ח בלבד, המשיב  איפשר לאביו של המבקש לעשות בחשבון כבשלו.

ג.          המשיב במעשיו ובפעולותיו הפר את חובת תום הלב, וחובת האמון שחב כלפי המבקש, כמו כן הפר המשיב את חובת הזהירות כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, והפר  את כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב - 1992.

ד.         המבקש חתם על הסכם לפתיחת חשבון עו"ש בו לא ניתנה לו כל  מסגרת אשראי או מסגרת אשראי מאושר למשיכה.

            בהתאם להסכם כאמור החתימה היחידה המחייבת את בעל החשבון היא חתימת המבקש.

ה.         במהלך שירותו הצבאי של המבקש מיום 10.4.98 ועד 5.4.99 הכנסתו היחידה היתה משכורתו הצבאית ומשכורת מהתאחדות הכדורגל בעת חופשותיו בהן שימש שופט זוטר במשחקים.

ו.          מעולם לא הוגדרה בחשבון מסגרת משיכת יתר ועל אף זאת התיר המשיב למבקש להכנס ליתרת חובה כאשר ידע כי לא יוכל לפרעה באמצעות הכנסותיו הקטנות.

ז.          המשיב לא כיבד שתי הוראות קבע אך איפשר למבקש להמשיך לנהל את החשבון ביתרת חובה .