החלטה בתיק בשא 178164/05

1.                   זוהי בקשה לאשר צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד בתאריך 20.7.05 וכן הוגשה בקשה על ידי המשיבים - לביטול הצו.

2.                   מסכת העובדות הנטענת על ידי המבקשות:

מבקשת 1 ומשיב  1 ניהלו מערכת יחסים אישית קרובה ואף התגוררו ביחד עד לזמן קצר לפני הגשת התביעה נשוא בקשות אלה. מבקשת 1 הינה בעלת המניות והמנהלת היחידה של מבקשת 2 ומשיב 1 הינו בעל המניות היחיד והמנהל במשיבה 2. המבקשות העניקו למשיבים כספים וערבויות אישיות בחשבונות הבנק שלהם . המבקשות העבירו כספים לשם כיסוי יתרות חובה בחשבונות של המשיבים וכן מבקשת 1 חתמה כערבה להלוואות שנלקחו על ידם. סכום התביעה הינו 1,008,266 ש"ח.

3.                   המשיבים לא מילאו אחר התחייבויותם להחזיר למבקשות את הכספים בהתאם להסכמים (ארבעה במספר) שנחתמו בין הצדדים. המשיבה 2 אף נתנה למבקשות שיק לבטחון שחולל. (להלן "השטר")

4.         בבקשתן טוענות המבקשות כי קיים חשש כבד שלא יוכלו לבצע את פסק הדין לכשיינתן בשל העובדות כדלקמן: סרובם של המשיבים לשלם את חובם, אי כיבוד שיק בטחון שניתן למבקשות 'על החלק' אשר מולא על ידי המבקשת 1 בסכום של 1,000,000 ש"ח, הכרזתו של חשבון משיבה 2 כחשבון מוגבל.

טענות המשיבים:

5.   לטענתם, רק ביום 26.9.05 נודע להם לראשונה על הליכים המתנהלים נגדם. הם מעולם לא קיבלו העתק מהבקשה ומצו העיקול. כנגד המשיבה 2 נפתח תיק הוצל"פ בגין השטר והמשיבים צרפו העתק מההתנגדות שהגישו .

לטענת המשיבים המבקשת 1 הינה אשה אמידה ולאחר סיום מערכת היחסים שהיתה בינה לבין משיב 1 , בששת השנים האחרונות , היא החליטה לפגוע במשיבים  ללא הצדקה.

6.   מסקנות:

בקשה להטלת עיקול זמני אמורה לעמוד בשתי משוכות שנקבעו בחוק.

המשוכה הראשונה היא תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות") על פיה על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה כאשר נטל השכנוע מוטל על מבקש העיקול.

כמו כן על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים לצדדים, למקרה בו יינתן צו העיקול לעומת מצב בו לא יינתן הצו וכן ישקול האם הבקשה לצו עיקול הוגשה בתום לב והאם מתן הצו צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הדרוש.

המשוכה השניה הינה, כי על מבקש העיקול לעמוד בדרישת תקנה 374 לתקנות לפיה עליו לשכנע את בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בית המשפט אמור לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

7.   במקרה דנן עמדו המבקשות בהוראות תקנה 362 לתקנות. שוכנעתי בקיומה של התביעה ובקיום החוב הנטען. המבקשות הצביעו את שרשת פעולות בהן העבירו למשיבים כספים וכן התחייבו לתשלום הלוואות שנלקחו על ידי המשיבים. כמו כן הציגו המבקשות הסכמים שנחתמו על ידי הצדדים, על פיהם התחייבו המשיבים לפרוע את חובותיהם ולא עמדו בהתחייבויותיהם.

8.   המשיבים לא טענו מאומה לענין עילת התביעה והתרכזו אך ורק בטענה כי לא יקבלו העתק מהבקשה ומהצו.

9.   לענין המשוכה השניה בדבר הברחת נכסים, המבקשות עמדו גם בנטל זה. אין על מבקש העיקול להצביע על צעדים ממשיים ומעשיים להברחת רכוש מצד הנתבעים כמו מכירת נכסים, אלא די בהצגת תשתית ראייתית לגבי מצבו הכלכלי והכספי והתנהלות הנתבע על מנת שנתונים אלה יביאו במצטבר למסקנה כי הורם נטל ההכבדה. אין צורך להראות שאי מתו הצו יסכל את ביצועו של פסק הדין, אלא די להראות כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. אין מדובר בוודאות אלא בסבירות הנקבעת על פי שיקול דעת בית המשפט השומע את הצדדים ומתרשם ישירות ובהתאם לכלל הממצאים המובאים בפניו.

ראה ת.א. (תל-אביב) 20803/05 בש"א 170849/05 עמית ליין בע"מ נ' השרון 1987 מפעל אלומיניום ונגרות לבנין בע"מ על ידי כב' השופט מ.סובל.

10.  במקרה דנן שוכנעתי כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. המבקשות הצביעו על התחמקות המשיבים לפרוע את החוב. שטר לבטחון שניתן על ידם חולל. חשבון משיבה 2 הוגבל ולפיכך מאזן הנזק פועל לכיוון המבקשות ולא לכיוון המשיבים.

לענין טענת המשיבים לאי קבלת הצו: