החלטה בתיק בשא 175/05

1.                  בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור עד למועד תשלום האגרה.

2.                  העובדות הדרושות להכרעה בבקשה יפורטו להלן:

א.     ביום 20.12.2004 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אשר ניתן ביום 8.11.2004.

ב.      ב"כ המבקש הגיש את הערעור ללא תשלום אגרה. מזכירות בית הדין החתימה את הערעור בחותמת "נתקבל", והודע למזכירת ב"כ המבקש כי עליו לשלם את האגרה בגין הערעור. בשל אי תשלום אגרה, הערעור לא נרשם על ידי המזכירות, ולא ניתן מספר תיק.

ג.       ביום 20.1.2004 נשלח לב"כ המבקש מכתב ממזכירות בית הדין, בו הודע לו כי עקב אי תשלום האגרה מוחזר אליו כתב הערעור, וכי אם יבקש להגיש את הערעור בשנית, עליו לצרף בקשה להארכת מועד.

3.                  ביום 26.1.2005 הוגשה בקשה להארכת מועד בה נאמר כך:

ביום 20.12.2005 הוגש בבית הדין כתב ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים  בעב 2025/00.

הואיל ואין במזכירות בית הדין קופה בה ניתן לשלם את האגרה, נתבקשנו לשלוח בלי הכנסה בסך של 58 ש"ח. מצורפים בזה הבולים האמורים.

בינתיים קיבלנו את כתב הערעור שהוגש בחזרה ואנו מבקשים להגישו בצירוף הבולים, כאשר מחמת הזהירות מצורפת בקשה זו להארכת מועד, אף שאין בה צורך, הואיל והערעור הוגש במועד ואי תשלום אגרה נבע מהעדר יכולת לשלמה במזכירות בית הדין.

4.                  המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד מנימוקים אלה:

א.     בהתאם לתקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשכ"ט - 1969, המביא הליך בפני בית הדין חייב בתשלום אגרה.

ב.      המבקש המתין למעלה מחודש ימים עד לתשלום האגרה, על אף שהודע לו מיידית עם הגשת הערעור ביום 20.12.2004 כי עליו לשלם את האגרה.

ג.       לא מתקיים במקרה הנדון "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

5.                  ראשית אציין, כי בעקבות מספר מקרים דומים למקרה הנדון, הונהג בבית הדין הארצי לעבודה נוהל חדש, לפיו המזכירות אינה מחתימה בחותמת "נתקבל" ואינה מקבלת לרישום הליך שלא שולמה בגינו אגרה. על פי הנוהל החדש, יודע לכל בעל דין שהגיש הליך ללא תשלום אגרה, כי ההליך לא יירשם ולא יוחתם בחותמת "נתקבל" כל עוד לא תשולם האגרה בגינו, וכי מועד תשלום האגרה ייחשב כמועד הגשת ההליך בבית הדין. ערעור המבקש הוגש בטרם הונהג הנוהל החדש כמפורט לעיל.

6.                  אכן, צודקת המשיבה כי המבקש נהג ברשלנות, עת לא טרח לשלם את האגרה מייד או בתוך ימים ספורים לאחר הגשת ההליך בבית הדין הארצי, ולמעשה העניין הוזנח על ידו עד לקבלת מכתב המזכירות מיום 20.1.2005. כמו כן, צודקת המשיבה כי יש לראות את הערעור כערעור שהוגש באיחור, שכן מועד תשלום האגרה הוא המועד שנחשב כמועד הגשת הערעור.

7.                  על אף האמור, אני קובעת כי יש להאריך את המועד להגשת ערעור במקרה הנדון. כאמור לעיל, הודעת הערעור הוחתמה על ידי בית הדין בחותמת "נתקבל". בנסיבות אלה, לאור אי הבהירות ששררה בטרם הונהג הנוהל החדש המפורט בסעיף 5 לעיל, יכול היה ב"כ המבקש להסתמך על עובדה זו, ולראות את הודעת הערעור כהודעה שנתקבלה לרישום.

8.                  כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון

לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות . כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".

רע"א 9073/01 יהודית פרנקו - סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון כרך סא 32.