החלטה בתיק בשא 174321/03 - פסקדין

1.         בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית בסד"מ נגד אינטראג' בע"מ (להלן: "החברה") כחייבת עיקרית, ונגד גבע צור (להלן: "צור"), עופר כהן (להלן: "כהן") ויעקב פרוינד (להלן: "פרוינד"), שחתמו כערבים לחובות החברה.

נגד צור נתקבל פסק דין, שאישר הסכם פשרה. באשר ליתר הנתבעים, הוגשו שתי בקשות רשות להגן: בקשה אחת מטעם החברה ופרוינד ובקשה שנייה מטעם כהן.

הבקשה שבפני הינה בקשת הרשות להגן שהגיש כהן.

2.         לאחר שקראתי את כתב התביעה, תצהירו של כהן, שצורף לבקשת רשות להגן כחלק בלתי נפרד ממנה, עדותו של כהן בעת שנחקר על תצהירו ואת סיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

א.                 בעובדה, שבפועל כהן לא היה מעולם מעורב בעסקי החברה, וכי לבקשתו של פרוינד, שלא היה באפשרותו לפתוח חשבון על שמו הוא, שימש כהן איש קש (99% ממניות החברה נרשמו על שמו של כהן, הוא זה שפתח את חשבון הבנק בשם החברה והוא זה שחתם כערב לחובות החברה ב "ערבות בלתי מוגבלת בסכום"), אין כדי לשמש הגנה לכהן - נהפוך הוא.

כהן הציג בפני הבנק מצג, שהוא בעל השליטה בחברה וערב בערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובותיה, והוא מנוע מלטעון, שבפועל לא היה מעורב כלל בעסקי החברה. עליו לקיים את התחייבותו על פי כתב הערבות, עליו חתם.

ב.                  העובדה, שבשלב מאוחר יותר, ב-13.2.01, הועברו כל המניות של כהן לפרוינד ללא תמורה, לא הפכה אותו ל "ערב יחיד" מבחינת התחייבותו על פי כתב הערבות המקורי, עליו חתם בינואר 98'.

דעתי היא שהמועד הקובע לצורך קביעת מעמדו של מי שחתם כערב על כתב ערבות הוא המועד בו חתם הערב על כתב הערבות.

הבנק הסתמך על ערבותו של כהן ועל היותו בעל עניין בחברה ובהסתמכו על נתונים אלה העניק לחברה אשראי. אין באפשרות כהן להעביר מניותיו לאחר בשלב מאוחר יותר ובכך להשתחרר מערבותו, או לשנות את מעמדו מערב רגיל ל "ערב יחיד".

ג.          אין בעובדה, שפרוינד התחייב כלפי כהן לשאת בכל אותן חובות של החברה, שנוצרו מיום הקמתה, כדי להשפיע על חבותו של כהן כלפי הבנק. התחייבותו של פרוינד הינה התחייבות אישית לכהן, ואילו כלפי הבנק נותר עופר ערב לחובות החברה כל עוד לא שוחרר מערבותו.

ד.         כאמור, בכך שכהן הוא שפתח את החשבון בבנק בשם החברה, הציג עצמו כבעל 99% ממניותיה וחתם כערב לחובות החברה ללא הגבלת סכום, הציג כהן מצג כלפי הבנק, שהוא מעורב בפעילות הכספית של החברה בבנק. מטעם זה, אני בדעה שכהן מנוע מלטעון כלפי הבנק, שהיה על הבנק לשלוח לו כערב הודעות, באשר למצב החשבון של החברה, כל עוד לא נודע לבנק על כך שכהן כבר אינו מעורב בעסקי החברה.

ה.         לא ניתנת לכהן רשות להתגונן בטענה, שהבנק, ביחד עם צור ופרוינד, פעלו בחוסר תום לב מוחלט, איפשרו לרוקן מכל תוכן את החברה ובכך גרמו לשינוי יסודי בחיוב הנערב, שינוי הפוגע בזכויותיו של כהן ומקנה לו זכות לבטל ערבותו (כקבוע ב סע' 5 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967). הגרסה העובדתית, שפורטה בתצהירו של כהן, אינה, שהבנק עצמו העביר כספים לחשבון החברה החדשה, או שהבנק העביר את הפעילות של החברה לחברה החדשה, אלא שמי שעשה זאת הם צור ופרוינד בידיעת הבנק ומבלי שהבנק פעל פעולה כלשהי בעקבות ידיעה זו.

עם זאת, אני בדעה, כי בשל כך, שהבנק נמנע מלהודיע לכהן על פעילות זו,

יש ליתן לו רשות להגן מותנית בתנאים, על מנת להעלות את הטענה באשר

לזכותו לתבוע מהבנק פיצוי, כדי הנזק שיוכיח כהן, שנגרם לו בגין העובדה

שגם לאחר שנודע לבנק מפי צור ופרוינד שכהן אינו מעורב בעסק החברה,

לא יידע אותו בדבר ההסכמים, שנחתמו בין הבנק לחברה, בדבר

ההלוואות שניתנו לחברה, בדבר האורכות לתשלום יתרת החובה של

החברה ובדבר העברת כל פעילות החברה לחברת אי.די נולג' בע"מ.