החלטה בתיק בשא 17340/05

1.         המבקש, שהיה הנתבע 4 בת"א 1024/00, מבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הצדדים ביום 20.10.03. כן הוא עותר להורות, במעמד צד אחד, לעכב ביצועו של פסק הדין.

2.         וזו תמצית העובדות. המשיב תבע לדין את עזבון המנוח מוחמד חסן טראד ז"ל (המנוח) באמצעות שמונה נתבעים, שתוארו בכתב התביעה כיורשיו וכנציגי עזבונו של המנוח ואחד מהם הוא המבקש.

הסעד שביקש המשיב היה הצהרה כי הו א זכאי להרשם כבעליה של חלקה 90 בגוש 10290 (החלקה).

3.         בכתב התביעה טען המשיב כי ביום 12.1.56 רכש מהמנוח את הבעלות בחלקה. עוד טען כי מאוחר יותר (19.5.78), חתם המנוח על הסכם בו אישר את מכירת החלקה למשיב והתחייב לחתום על המסמכים הדרושים בכך. המשיב טען עוד שמשנת 1956 הוא מחזיק בחלקה, נוהג בה כבעלים והקים עליה בית מגורים.

4.         המבקש הגיש כתב הגנה ובו הכחיש את הטענות שבכתב התביעה.

הנתבעים האחרים, למעט הנתבע 6, הגישו כתב הגנה בו הודו בכתב התביעה והביעו הסכמתם להעברת הזכויות בחלקה על שם המשיב, בכפוף לכך שישא במסים.

הנתבע 6 לא הגיש כתב הגנה.

5.         במהלך קדם המשפט, אליו התייצבו בא כח המשיב והמבקש בלבד, הוברר כי בבית המשפט השלום בעכו מתנהל הליך (תיק עכו), בו תבע המבקש צו שימנע בעד הנתבע שם, אביו של המשיב כאן, להמנע מביצוע עבודות בניה בחלקה. המבקש הודיע שהצדדים ממתינים לפסק דין.

בהסכמה הוגשו כתבי הטענות והמסמכים מתיק עכו.

מאוחר יותר הגיש בא כח המשיב את פסק הדין שניתן בתיק עכו, ועתר ליתן פסק דין, בטענה שפסק הדין בתיק עכו הוא בגדר השתק לפוגתא ביחס לזכויות הצדדים לחלקה.

6.         בפסק הדין בתיק עכו הכריע השופט טובי במחלוקת. הוא קבע שהוכח בפניו שהחלקה נרכשה על ידי אביו של המשיב (שהיה הנתבע בתיק עכו).

על יסוד הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הכריע השופט טובי בשאלת הבעלות בחלקה, כשאלה שבגררה.

משהוגש לי פסק הדין קבעתי שהוא הכריע בפלוגתא בין המשיב לבין המבקש וכי המשיב זכאי לפסק דין. הוספתי וכתבתי

"אם יש לנתבע 4 [המבקש] טענה שהוא מבקש להביא בפני בית המשפט-קודם למתן פסק דין בתובענה, יהיה רשאי לעשות זאת בהודעה בכתב, שתוגש לתיק ובמישרין לבא כח התובע, עד 7.7.03. אם במועד זה לא תהיה בתיק הודעה, ינתן פסק דין". (החלטה מיום 4.6.03).

7.         ביום 3.7.03 הגיש המבקש "הודעה ובקשה..." בה הודיע שערער על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו. לבקשה צירף עותק מהודעת הערעור. עוד הוסיף כי בבית משפט השלום בעכו לא היה מקום לדון בסכסוך שהוא בענין הבעלות. הוא ביקש לדון בתובענה "... וזאת מבלי להתייחס לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בעכו".

בירורים שנעשו לבקשתי במהלך חודש יולי 2003 העלו שהערעור, שעותק ממנו צורף לבקשה, לא הוגש. כאשר עמדתי לתת את פסק הדין נמסרה לי הודעה כי הוגש ערעור, בצירוף בקשה להארכת מועד להגשתו. עיכבתי כתיבת פסק הדין עד שנתקבלה החלטתו הרשם דאז, בה דחה את בקשת המבקש להאריך המועד להגשת הערעור.

8.         נתתי את פסק הדין ביום 20.10.03 ובו כתבתי, בין השאר, את הדברים הבאים:

"עילת התביעה בתיק שבפני היא עסקת מכר שנעשתה, לטענת התובע, בין אביו לבין אמו של התובע [צ"ל הנתבע] בשנת 1957,  והמשכה בהסכם בין אבי התובע לבין המנוח, בו אושר שוב המכר משנת 1957.

עוד טען התובע כי הוא מחזיק בחלקה ללא עוררין משך כל השנים.