החלטה בתיק בשא 173199/03 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 17/2/93 לפיו חויב המבקש לשלם למשיב סכום של 14,167 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19/1/03).

כמו כן, חויב המבקש לפנות את החנות ברח' ויצמן 60 בגבעתיים (להלן: "המושכר" או "החנות").

יוער כי תיק זה בוער, וכי במקביל להגשת הבקשה לביטול פסק דין, הוגשה גם בקשה לשחזור התיק.

המבקש מפרט כי הינו נכה צה"ל הסובל מהפרעה פוסט-טראומטית כרונית אשר התפתחה לאחר מלחמת יום הכיפורים.

לטענתו, אין הוא מסוגל לתפקד ואינו מסוגל לדאוג לעניניו, ולפיכך מונה לו חונך על ידי משרד הביטחון.

בעבר היה נהג שכיר בחברת "דן". לאחר מלחמת יום הכיפורים ולנוכח העובדה שלא נפגע פיזית במלחמה, חזר לעבוד כנהג בחברת דן.

ככל שנקפו השנים הלך מצבו והחמיר עד שאולץ בשנת 1990 לעזוב את עבודתו בחברת "דן".

באוגוסט 1990 מצא את החנות והחליט לשקם את עצמו ולפתוח עסק קטן לזגגות.

המבקש שכר מהמשיב את החנות לתקופה של שלוש שנים מ-1/9/90 ועד ליום 31/8/93, כאשר דמי השכירות עמדו על 350 דולר לחודש.

בתחילה שילם את דמי השכירות לאביו של המשיב מידי חודש בחודשו, אך לאחר כשנה הורה לו המשיב לשלם לו את דמי השכירות במישרין.

המבקש טוען כי בחודש אוקטובר 1992 החל המשיב לדרוש ממנו לשלם את דמי השכירות לשלושה חודשים מראש.

לטענתו, שילם לו באותו מועד 210 ש"ח במזומן וכן מסר לו שיק על סך של 700 ש"ח.

כעבור מספר ימים שילם המבקש, לטענתו, סכום של 892.50 ש"ח במזומן לידי המשיב עבור חודש נובמבר 92, ובהמשך שילם גם סכום של 945 ש"ח עבור חודש דצמבר 92.

לאימות טענותיו אלו צרף המבקש רישום שנערך על ידו, לטענתו, במועדים הרלוונטים.

המבקש טוען כי באמצע חודש ינואר 1993 נותק קו הטלפון בחנות, וכך נותק הקשר בינו לבין לקוחותיו, והוא חדל מלקבל הזמנות לביצוע תיקוני זגגות.

המבקש טוען כי המשיב הורה לחברת בזק לשלוח את חשבונות הטלפון אל כתובתו הוא, דבר שהביא שהחשבונות לא נשלחו לחנות והמבקש לא יכול היה לשלמם, כך שבסופו של דבר נותק הקו, והמבקש נותר ללא פרנסה היות ועסקו היה מושתת על קבלת הזמנות טלפוניות.

המבקש טוען כי התביעה דנן הוגשה כנגדו ללא הצדקה וללא עילה, שכן כאמור הוא שילם את שכר הדירה עבור חודשים אוקטובר - דצמבר 2002, וגם את החוב לוועד הבית עבור חודשים אוגוסט עד דצמבר 2002, שילם בסוף דצמבר 2002.

אמנם היה חוב ארנונה בסכום של 5,643 ש"ח, אך לטענתו מרבית החוב נבעה מחיוב עבור הגלריה בה לא השתמש בפועל.

המבקש טוען כי משתוקן החיוב כך שיתייחס לשטח החנות בלבד, שילם הוא את חוב הארנונה.