החלטה בתיק בשא 173045/05

1.         המבקש עותר לביטולו של פסה"ד שניתן בהיעדרו ביום 27/1/05. המבקש מודה כי עובדת מתן פסק הדין הובאה לידיעתו ביום 17/2/05 וביום 7/3/05 הגיש בקשה לביטולו של פסה"ד, בקשה שנדחתה כיוון שלא נתמכה בתצהיר ערוך כדין.

            הידיעה על מתן פסק הדין שקולה להמצאת פסק דין למבקש עפ"י התקנות, שכן על בסיס אותה ידיעה ודאית ומוחלטת, הגיש בקשה לביטול פסק הדין.

            הואיל והבקשה המקורית, בש"א 158254/05, לא הוגשה כדין, הרי שנדחתה על הסף ביום בו הוגשה ורק ביום 27/7/05 הוגשה הבקשה שבפני, הנתמכת בתצהיר על מנת שתידון לגופא.

2.         טרם התייחסות לנימוקי הבקשה, יש לבחון ולקבוע האם הוגשה הבקשה במועד. תקנה 201 ואף תקנה 214 לתקסד"א, קובעות כי בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 יום ממועד ההמצאה.   משלא מוגשת בקשה במועד, נזקק המבקש להארכת המועד להגשת הבקשה, ומאחר ומדובר במועד שנקבע בחיקוק, קובעת תקנה 528 סיפא כי עליו להציג "טעם מיוחד".

            הבקשה שבפני אינה כוללת עתירה להארכת המועד, ולמרות זאת בחנתי אם ניתן למצוא בבקשה טעם מיוחד אשר בגינו יש להאריך את המועד, גם אם לא נתבקשה הארכה במפורש.

3.         תירוץ אחד בפיו של המבקש על אי הגשת הבקשה הנוכחית במועד - שההחלטה בבקשתו המקורית לא הובאה לידיעתו. המבקש איננו מציין מי היה אמור לעדכן אותו ומדוע לא טרח לברר מהי ההחלטה שניתנה לבקשתו, וזאת במשך זמן רב.

            משניתנה ההחלטה ביום 7/3/05, היא עודכנה ברישומי המזכירות ובקלות יכול היה המבקש לברר את תוכן ההחלטה, ובנוסף העתקה נשלח על ידי מזכירות ביהמ"ש, ואולם, משלא טרח המבקש לציין באותה בקשה את כתובתו החדשה, כנראה נשלחה ההודעה לכתובת הישנה וזהו מחדל נוסף של המבקש בשרשרת מחדליו וההתנהלות המתמשכת הראויה לכל גינוי.

            הלכה היא כי בעל דין המגיש בקשה לביהמ"ש, עליו החובה לברר אישית וביוזמתו, מהי ההחלטה שנתקבלה, ובמיוחד לגבי המבקש, היודע כי הכתובת הידועה למזכירות ביהמ"ש איננה כתובתו הנכונה ואת הכתובת החדשה לא ציין בבקשה.

4.         כפי שכבר ציינתי לעיל, התנהלותו של המבקש מראשיתה בעייתית ומגלה זלזול בהליכי ביהמ"ש.

            המבקש טוען כי לא ייפה את כוחו של עו"ד אבוסויס לייצגו והטענה תואמת את מה שמסר עוה"ד בדיון, כי היתה כוונה לייצגו, אך בסופו של דבר לא הוגשה הבקשה מטעמו של המבקש ואין הוא מייצגו. ואולם, מתעלם המבקש בתצהירו ואיננו מתייחס לעובדות הנוספות שמסר עוה"ד על כך ששמר קשר עם המבקש, ואי ידיעת כתובת מגורים מעודכנת לא שוללת זאת, כי המבקש היה מעודכן וכי קיבל את כתב התביעה, כי הוזמן למשרד עוה"ד כדי לחתום על יפוי כוח ולא הגיע, כי עוה"ד הודיע על מועד הדיון הראשוני ומועד הדיון אף נמסר לחברו של המבקש בשם שחר.

5.         מאחר ומחדלו של המבקש איננו חד פעמי, אלא מתמשך, לא ניתן להתעלם ולאפשר לו לנהוג כראות עיניו, בניגוד לתקנות ולנוהל תקין ולקבל בקשה בכל עת שימצא לנכון להגיש, כאשר חרב ההוצל"פ מונחת על צווארו. המבקש לא מבהיר בבקשתו מדוע מוגשת בקשתו הנוכחית רק עתה, כחמישה חודשים לאחר שנדחתה על הסף בקשתו המקורית. המבקש לא מגלה בבקשתו טעם מיוחד, ואפילו לא "טעם סתם" למחדל בהגשת הבקשה באיחור כה רב. הטענה לפיה החלטת הדחייה "דבר שלא הובא לידיעתי" היא טענת סתם שאין בה כלום.

            משלא עבר המבקש את מחסום הארכת המועד, אין מקום לדון בבקשת הביטול לגופא.

6.         שיקול נוסף הפועל לחובתו של המבקש, היא העובדה כי על ביהמ"ש להביא במסגרת השיקולים גם את אינטרס המשיבים, אשר לאור הזמן הרב שחלף, נגרמו להם הוצאות משפט המהוות שינוי מצב לרעה, שכן פעלו בהסתמך על פסק דין קיים, אשר חלף המועד לבקש ביטולו או לערער עליו, באופן שפסק הדין הפך לסופי וחלוט.

            בנסיבות העניין, ולאור התנהגותו הלא תקינה של המבקש, אין מקום לרפא את הליקויים בתשלום הוצאות, שכן לא כל מחדל בכל סיטואציה ניתן וראוי לרפאו בתמורה כספית, שאם לא כן, אין סוף לדבר.

            בנוסף לשיקול הפרטני, יש להביא את השיקול העקרוני הכולל, ולפיו על בעל דין לקיים את התקנות, לרבות לעמוד במועדים שקובעות התקנות, על מנת שניתן יהיה לנהל מערכת שיפוט תקינה וסדירה. חריגה, ובמיוחד חריגות מתמשכות מהתקנות, פוגעות בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל הדין שכנגד ואף גורמות במישרין או בעקיפין נזק לכלל הציבור, הנזקק לשירותיו של ביהמ"ש.

7.         המבקש ישב בחיבוק ידיים ואף טמן ראשו בחול, ואין לו כל טעם מיוחד בגינו יש להאריך את המועד. הבקשה הוגשה באיחור לא בשל גורם חיצוני שלא בשליטתו של המבקש, אלא אך ורק בשל התרשלותו והדרך הקלוקלת בה הוא מנהל את ענייניו, דרך שאותה הוא מבקש להשליט על הליכי ביהמ"ש. גם בעל דין הזכאי כי פסק הדין שניתן נגדו יבוטל מחמת הצדק, מחוייב להגיש את בקשתו במועד, ואם לא כך ינהג, יחשב כמי שוויתר על זכותו ואין לו להלין אלא על עצמו.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים (למבקש - על פי כתובתו החדשה).