החלטה בתיק בשא 17274/06 - פסקדין

1.         המבקשת הגישה בקשה כי ביהמ"ש יורה למשיב, האפוטרופוס הכללי, להעביר לרשותה את כל כספי המנוחה גיטה פריימן ז"ל (להלן: המנוחה) המגיעים לה לטענתה, מכוח צוואת המנוחה.

            המשיב בתגובתו טוען כי דין הבקשה להדחות על הסף בשל חוסר סמכות וכן טענות נוספות באשר לבקשה גופא.

רקע כללי

2.         המבקשת היא אחייניתה של המנוחה, שהלכה לעולמה בשנת 1969. המנוחה לא השאירה אחריה ילדים ובעלה נפטר לפניה. ב-23.9.69 ניתן בתיק עיזבון המנוחה 627/69 מחוזי חיפה (להלן: תיק העיזבון) צו קיום צוואת המנוחה. שנתיים לאחר מכן, ב-1971 הוציא המשיב צו ניהול חלקה של המבקשת בעיזבון המנוחה, כיוון שהמבקשת הייתה אז בבחינת "נעדרת", וכן חלקיהם של יורשים נוספים.

3.         לפי סעיף 7 ב' לצוואה, המבקשת יורשת 1/10 מעיזבון המנוחה. לפי סעיף 7 א' לצוואה, אביה של המבקשת ז"ל יורש 1/5 מעיזבון המנוחה. אביה של המבקשת נפטר בשנת 99' ולא השאיר אחריו צוואה. לטענת המבקשת היא יורשת עפ"י דין של אביה, על אף שטרם ניתן צו ירושה לעיזבונו. קרי, המבקשת טוענת כי היא זכאית לחלקה ולחלקו של אביה ז"ל בירושת המנוחה.

בסעיף 3 לצוואה נקבע התנאי הבא, נשוא המחלוקת: "חלוקת עיזבוני המפורטת בסעיף 2 דלעיל לא תיכנס לתוקפה אלא בתנאי ובמידה והנהנים בהם יגיעו לישראל תוך 5 שנים מתאריך פטירתי".

4.        המבקשת טוענת כי רק בשנת 2004 פנה אליה המשיב במכתב והודיע לה, כי עומדים לרשותה כספי ירושת המנוחה המוחזקים אצלו. בשלב מאוחר יותר, הודיע המשיב למבקשת כי היא לא עמדה בתנאי הצוואה, לפיהם ע"מ לזכות בכספי הירושה היה עליה לעלות ארצה בתוך תקופה של 5 שנים ממות המנוחה.

5.         המבקשת הגישה זה מכבר תובענה לביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון (ת"ע  4630/06) אלא שב"כ המשיב טען בתגובה שם, כי עליה להגיש "בקשה במסגרת תיק הניהול" בבית המשפט המחוזי בחיפה ואף הפנה אותה להגיש את הבקשה לתיק ב"ז 196/71 (כפי שעשתה) ובכך אף לחסוך אגרה. על בסיס טענות המשיב, מחקה המבקשת את התובענה בביהמ"ש לענייני משפחה והגישה בקשה זו. לא ניתנה החלטה שיפוטית בשאלת הסמכות.

טענות הצדדים בקצרה

6.         למבקשת טענות שונות, בין היתר לעניין תוקפו של התנאי בצוואת המנוחה, האפשרות לקיימו, פקיעתו עקב התנהלות המשיב והשפעה בלתי הוגנת על המנוחה. המשיב עד היום לא חילק את מלוא כספי העיזבון.

            בתשובה לטענות בדבר חוסר סמכות ואי צירוף כל המשיבים לבקשה, שבה המבקשת ומטעימה כי התובענה אכן הוגשה מלכתחילה לביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון. המבקשת לא ידעה על תיק הניהול בביהמ"ש המחוזי בחיפה ו/או על משיבים נוספים זולת המשיב. כך או כך, לאחר קביעת הערכאה המתאימה, תשקול המבקשת צירופם של משיבים נוספים.

7.         המשיב טוען לחוסר סמכות ביהמ"ש בתיק ניהול העיזבון, לבטל צוואה שקוימה כבר לפני 37 שנים. לטענתו דהיום (בניגוד לטענתו כמפורט בסעיף 5), היה על המבקשת להגיש את הבקשה לתיק העיזבון 627/69. כמו כן, עליה להמציא צו ירושה של אביה על מנת שיהיה לה מעמד לעניין חלקו וכן לצרף את הזוכים עפ"י הצוואה. לגופו של עניין, טוען המשיב בין השאר, כי הסעד המבוקש מנוגד לדין שכן הוא מנוגד לנוסח צוואת המנוחה.

דיון ומסקנות

8.         כלל הוא כי טענה באשר לסמכות עניינית על ביהמ"ש לבחון גם מיוזמתו.

            התובענה הוגשה במסגרת תיק ניהול העיזבון, אכן אין זה מקומה. אולם גם איני מקבלת את טענת המשיב כי מקומה של הבקשה בתיק עיזבון המנוחה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, שם ניתן צו קיום הצוואה.

9.         סעיף 1 (6) (ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בתי משפט למשפחה) קובע, כי בתובענה שלפי חוק הירושה, "לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו", תהא סמכות ייחודית לביהמ"ש לענייני משפחה. בכך העביר המחוקק את ענייני הירושה מבתי המשפט המחוזיים לבתי המשפט לענייני משפחה.

10.        תיק העיזבון, במסגרתו קויימה הצוואה ללא דיון כלשהו, אומנם התנהל בשעתו בבית המשפט המחוזי, בהתאם לדין בשנת 1969. אולם אין בכך כדי לקבוע כי ביהמ"ש המחוזי הינו בעל הסמכות לדון בתובענה דנן. הסמכות העניינית לדון בבקשה/בתובענה הינה כיום לבית המשפט לענייני משפחה. תקנת המעבר, תקנה 56 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן: תקנות הירושה), עניינה תובענות שיש בהן משום המשך לדיון שהחל טרם חקיקת חוק בתי המשפט למשפחה ותיקון חוק הירושה, התשכ"ה-1965. התובענה דנן, יש בה טענות חדשות ושונות שביהמ"ש המחוזי בשעתו לא נדרש כלל לדון בהן. 

11.        במקרים בהם ההליך בביהמ"ש המחוזי היה מצומצם והתרכז אך במתן צו ירושה או צו קיום צוואה, אין מניעה להעביר את הדיון לביהמ"ש לענייני משפחה. "...אין זכות מוקנית לאדם לתבוע היום צו ירושה או צו קיום צוואה בבית המשפט המחוזי אף שהמוריש נפטר לפני כניסת חוק בית המשפט לענייני משפחה לתוקפו" (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965, הוצ' נבו, 2002).

            הגדרת בית המשפט בתקנה 1 לתקנות הירושה מפנה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לביהמ"ש המחוזי. לפיכך ביהמ"ש, גם לפי תקנה 27 לתקנות הירושה, הדן בתיקון צו ירושה או צוואה, הוא ביהמ"ש לענייני משפחה הבא בנעליו של ביהמ"ש המחוזי. זאת, כאשר לא לא מדובר בהליך מתמשך וקיים, שהחל  בביהמ"ש המחוזי. 

12.        לפיכך, הנני קובעת כי ביהמ"ש המוסמך לדון בעילות ביטול הצוואה ו/או תיקונה שמעלה המבקשת, הוא ביהמ"ש לענייני משפחה. אין ספק כי המשיב יפעל בתיק ניהול העיזבון, בהתאם לקביעת ביהמ"ש לענייני משפחה בתובענה, ללא צורך בדיון בתיק ניהול העיזבון.

סוף דבר

13.        מכוח סמכותי לפי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הנני מורה על העברת התיק לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה (מקום מושבה ופטירתה של המנוחה).  גם  צירוף משיבים ומסמכים נדרשים, יידון שם.

המשיב יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו, בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שכן מחיקת התובענה שהוגשה בביהמ"ש לענייני משפחה, נעשתה בהתאם לדרישתו.