החלטה בתיק בשא 172430/06 - פסקדין

בפני בקשת המפרק, עו"ד יעקב כהן, לסילוק על הסף של התביעה נגדו.

התביעה:

התביעה הוגשה ביום 19.7.06 בגין הסך של 429,916 ש"ח.

כמפורט בכתב התביעה, התובעת הינה חברה פרטית שעיסוקה מכירה ושיווק של קרמיקה, כלים סניטאריים, וכל כיו"ב.

המבקשת 1 הינה חברה בפירוק, אשר בשעתו הקימה בעיר טבריה, פרוייקט של דירות נופש. המבקש 2 הינו פרקליט במקצועו, ומפרקה של המבקשת 1.

הנתבעים 3, 4 הם המשיבים הפורמליים לבקשה זו.

הנתבעת 3 הינה חברה קבלנית ששירותיה נשכרו לביצוע עבודות בפרוייקט ונתבע 4 הינו מנהלה ובעל מניותיה.

על פי ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה, ונטען כי נחתם בחודש מאי 2001, (אינו נושא תאריך, ) התחייבה התובעת לרכוש מאת המבקשת 1 דירה בפרוייקט (להלן: "הדירה").

הסכם המכר של הדירה נחתם בין התובעת לבין המבקשים 1 ו-2 צורף כנספח ב' לכתב התביעה. ההסכם אושר על ידי בית המשפט של פירוק, במסגרת תיק פש"ר 4668/01 ביום 5.7.01. על פי הנטען בכתב התביעה שילמה התובעת לידי המבקשים 1-2 את מלוא התמורה, אולם החזקה בדירה, שהיתה אמורה להימסר לידיה עד ליום 31.12.01, לא נמסרה לה עד עצם היום הזה.

התובעת דורשת ביטול הסכם המכר והשבת הסכומים ששילמה במסגרתו ופיצוי מוסכם.

יצויין, כי להליך הנוכחי קדם הליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תיק ה.פ. 874/03. שם תבעה התובעת סעד הצהרתי בדמות ביטול הסכם המכר. המבקשים 1 ו-2 טענו שם להעדר יריבות, הואיל והדירה נשוא התובענה, היא דירה שהועמדה לרשות נתבעת 3 במסגרת התקשרות קודמת בינה לבין המבקשים 1 ו-2.

התובעת מכחישה טענה זו. לגירסתה, מעולם לא נאמר לה כי מדובר בדירה שאינה שייכת למבקשים 1 ו-2. נהפוך הוא, נוצר מצב כלפיה כי הרכישה מבוצעת ישירות מאת המבקשים 1 ו-2.

התביעה הנוכחית מופנית בראש ובראשונה כלפי המבקשים 1 ו-2, כאשר מתוך זהירות צורפו גם הנתבעים 3 ו-4 כמי שנטענים להיות בעלי הדירה דנן.

הגנת הנתבעים/מבקשים 1,2:

בכתב הגנתם טענו המבקשים 1, 2 כי אין בסיס לתביעה האישית נגדם. לדידם, עסקינן במחלוקת עובדתית מפורטת ומורכבת, המושתתת על מערכות יחסים נפרדות בין שלושה גורמים:

מזמין - המבקשת 1, קבלן ראשי - הנתבעת 3, קבלן משנה - התובעת.

לטענת המבקשים 1 ו-2, דירת המריבה נמכרה לתובעת על ידי הקבלן הראשי של הפרוייקט, הלו היא הנתבעת 3. היא זו שהיתה בעלת הזכויות בדירה, והיא זו שמכרה את הדירה לתובעת, במסגרת עיסקת ברטר שבוצעה ביניהם. לא זו בלבד, אלא שהתמורה לדירה נמסרה על ידי התובעת לנתבעת 3, באמצעות קרמיקה וכלים סניטאריים שסופקו לו על ידי דקל קרמיקה לצורך הפרוייקט.

לכן, גורסים המבקשים 1, 2, כי אין עילה לתביעה נגדם. לגירסתם, הם חתמו פורמלית על חוזה הרכישה עם דקל קרמיקה רק מכח מעמדם כבעלים הרשומים של המקרקעין. בפועל החוזה היה בין התובעת לבין הנתבעת 3, ולכן אין ממש בתביעה נגדם.

המבקשים 1,2 מוסיפים כי הקבלן הראשי קיבל הקצאה של 90 דירות בפרוייקט הרלבנטי, והוא מוכר מעת לעת אחת מהדירות מתוך המאגר, בדרך של עיסקאות ברטר עם גורמים שונים. לשיטתם, דירת המריבה נמכרה לתובעת במסגרת זו. הם מוסיפים כי עיסקת המכירה ממוסמכת כדבעי. בספרי החשבונות של רואה החשבון המלווה את הפרוייקט יש אסמכתאות לכך שהתשלום עבור הדירה נעשה על ידי הקבלן הראשי בדרך של אספקת קרמיקה וכלים סניטאריים.

ראו סעיף 29 לכתב ההגנה.