החלטה בתיק בשא 172414/05

1. זוהי בקשה להטלת עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד . המשיב הגיש בקשה לבטל את העיקול.

המבקשת היא התובעת, הגישה תביעה כספית כנגד המשיב בסכום של 386,415 ש"ח. המבקשת עוסקת בייבוא, ייצור, שיווק, הפצה ומכירה של רהיטים . לטענתה היה המשיב לקוח שלה ובעל עסק בשם "רשת השינה הטובה", למכירה ולשיווק של רהיטים בירושלים.

טענות המבקשת:

2. לטענת המבקשת, היא סיפקה למשיב רהיטים שהוזמנו על ידו. המשיב לא שילם למבקשת את מלוא התמורה עבור הסחורה שקיבל ונותר חייב את סכום התביעה, בהתאם לתדפיס תחשיב חוב. לטענת המבקשת, נקלע המשיב לקשיים כלכליים כבדים, העסק שלו נסגר והוא חייב כספים רבים לנושים שונים . על פי מידע באתר האינטרנט של בנק ישראל, המשיב הינו לקוח מוגבל חמור, עד ליום 26.5.06.
3. המשיב נקט בהליכים להבריח את רכושו ופעל להעברת זכויותיו בדירה, בפסגת זאב, לאשתו. כמו כן מצהיר מנהל המבקשת מר זהר כהן, כי בשיחה שהיתה לו עם המשיב, הוא הודיע לו כי הוא בהליכי מימוש של נכס מקרקעין נוסף. גם משא ומתן שנוהל בין הצדדים, נוהל בחוסר תום לב מצד המשיב.
4. כנגד המשיב הוגשה תביעה נוספת, שטרית, (ת.א. 70511/04) בגין המחאות על סך של 151,993 ש"ח אולם מאחר ובחלק מההמחאות שמסר המשיב לא הופיעה המבקשת כנפרעת היא נדרשה להקטין את סכום התביעה לסך של 10,500 ש"ח.

טענות המשיב:

5. המשיב הגיש בקשה לביטול העיקולים - לטענתו אין כל יריבות בינו לבין המבקשת ובעלת הדין הנכונה הינה חברת ש.נ. מחסני מזרונים בע"מ (להלן "החברה") אשר היא זו שרכשה את הסחורות מאת המשיבה. לפני הגשת התביעה ביקשה המבקשת להחתים את המשיב על כתב ערבות אישית מתמדת, בלתי מוגבלת בזמן אך המשיב סרב לחתום עליו, עובדה זו מחזקת, לטענת המשיב, כי לא הוא זה שרכש סחורה מאת המבקשת.
6. המשיב טוען כי מעולם לא חתם באופן אישי על מסמכים עם המשיבה ולא התחייב בפניה לשלם לה סכום כלשהוא.

דיון:

7. כאשר דן בית המשפט בבקשה לצו עיקול זמני עליו לבחון את עילת התביעה. על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התביעה, בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 נטל השכנוע מוטל על מבקש העיקול. התנאי השני למתן הצו שעל המבקש לעמוד בו, נקבע בתקנה 374 לתקנות לפיו על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
8. במקרה דנן טענת המשיב כי הוא אינו היריב הנכון העומד מול המשיבה וכי הוא מעולם לא התחייב לשלם עבור סחורה שהמשיבה סיפקה וכי הסחורה סופקה לחברה שבבעלותו. טענות אלה אינן מתיישבות עם העובדות כדלקמן: הסחורה סופקה לשם מסחרי בשם "רשת השינה הטובה". דפי החשבון שצורפו לכתב התביעה מיועדים לשם מסחרי זה ולא לחברה. יתכן שיש למשיב גם חברה והוא השתמש בשמה ובישות המשפטית שלה לצרכים שונים, אולם מתוך הנתונים שהובאו בפני לא שוכנעתי כי הסחורה סופקה לחברה הנ"ל אלא למשיב.
9. המשיב גם נתן למשיבה שיקים אישיים שלו, שחוללו ועל סמך השיקים הללו הגישה המשיבה תביעה נפרדת כנגד המשיב ת.א. 2901/04 (להלן תביעה שטרית) אם אכן מדובר באספקת סחורה לחברה בלבד ולא למשיב באופן אישי, מדוע מצא לנכון המשיב לתת למשיבה שיקים בחתימת ידו כאשר מופיע הכיתוב בחשבון "נגר שמעון רשת בית השינה" ולא מופיע שם החברה. גם בבקשה לרשות להתגונן שהגיש בתביעה השטרית ראה ת/3 מצהיר המשיב כי המשיבה שימשה כספק עיקרי של העסק שלו בשלושת השנים האחרונות.
10. כמו כן מתוך עדותו של המשיב עולה, כי הוא נתן למשיבה לשם פרעון חלק מהחוב, מכונית שהיתה בבעלותו. פעולה זו אף היא מצביעה על כך שהמשיב הסכים כי החוב הוא חוב אישי שלו ולא של החברה שבבעלותו. יש לציין כי המשיב לא צרף תדפיס מרשם החברות לגבי החברה הנטענת, לפיכך אין כל פרטים עליה לפיכך הטענה לחוסר יריבות נדחית.
11. לענין גובה התביעה - המשיב טוען לענין סכום החוב כנטען על ידי המבקשת, על פי כרטסות הנהלת חשבונות שהגישה - טענת קיזוז. ובמקביל גם טען כי הכרטסת אינה מדוייקת ואינה אמינה. המשיב טוען כי בוצעה מסירת רכב שלו מסוג וולבו כנגד קיזוז של 60,000 ש"ח מסכום החוב אולם לטענתו פעולה זו לא באה לידי ביטוי בכרטסת.

אני דוחה טענה זו - פעולה זו נעשתה ב-20.7.03 ולאחר מכן המשיך המשיב לעבוד עם המבקשת. מדוע במשך כל אותה תקופה לא מצא המשיב לנכון לבדוק האם קוזז סכום זה מהחוב - אלא דוקא במסגרת ההליך של ביטול עיקול. מקובלת עלי עמדת המבקשת, כי סכום זה קוזז מתוך החוב ובכרטסת מופיעה יתרת החוב לאחר הקיזוז.

12. מנגד המשיב גם לא המציא כרטסת מטעמו, אשר על פיה ניתן לראות כי יש להפחית מתוך החוב סך של 60,000 ש"ח. כמו כן יש להפנות לת/3 בקשה לרשות להתגונן שהוגשה על ידי המשיב - הוא מסתמך על כרטיסי הנהלת חשבונות של המבקשת ואף צרף כרטיסים אלה בתמיכה לבקשתו.
13. כרטסת הנהלת חשבונות של המבקשת, זוהי כרטסת לשנים 2003-2005 . אף כרטסת קודמת לשנים 2001-2004 (עד 18.8.04) צורפה לנ/3 וממנה עולה כי יתרת החוב היתה לתאריך הנ"ל בסך של 340,278 ש"ח. המשיב לא כפר בנתונים העולים מתוך הכרטסת. אלא טען שתי טענות האחת טענת קיזוז עקב נזקים בגין הפרת ההסכם אי אספקת סחורה - והשניה אי קיזוז בניגוד למוסכם.
14. המשיב נתן בידי המבקשת שיקים בסכום של 170,000 ש"ח (זוהי התביעה השטרית) עובדה זו תומכת בטענת המבקשת כי המשיב הודה בקיום חוב כלפיה. כמו כן הודה המשיב כי המבקשת החזירה לו 18,000 ש"ח בגין שתי המחאות על סך של 9000 ש"ח כל אחת שנתן לה מאחר ותאריכי הפרעון לא עמדו בתנאי ההסדר שבין הצדדים. ההסדר נעשה בסוף שנת 2003. בעת שיתרת החוב עמדה על סך של 200,000 ש"ח. כלומר לאחר חלוף המועד אשר לטענת המשיב נתן תשלומים שונים למבקשת, אשר לא באו לידי ביטוי בכרטסת הנהח"ש  אם כך שוב נשאלת השאלה, כיצד נתן המשיב שיקים למבקשת, אם סבר שהיא לא מעדכנת את הנהלת החשבונות בקיזוזים המגיעים לו. בהתאם לכרטסות גובה המשיכות החודשיות בגין סחורה של המשיב מאת המבקשת עמד על סכום שבין 50,000 ש"ח