החלטה בתיק בשא 17212/04

1.         בפני בקשה להורות על הפקדת ערובה לשם מילוי פסק בוררות.

2.         ביום 29.8.04 ניתן פסק בוררות כנגד המשיבות אשר חייב אותן לשלם למבקשת סך של 650,000 ש"ח (להלן - "פסק הבורר").

ביום 17.10.04 הגישו המשיבות בקשה לביטול פסק הבורר.

בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ניתן לבקשת המבקשת צו עיקול זמני על נכסי המשיבות אולם העיקולים לא תפסו והמבקשת נותרה ללא בטוחות לשם ביצוע פסק הבורר. אי לכך, הגישה המבקשת את הבקשה דנן להורות על מתן ערובה לשם מילוי פסק הבוררות.

3.         לטענת המבקשת, סעיף 29(א) לחוק הבוררות מסמיך את בית המשפט לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה בגובה סכום פסק הבורר, עד לאישורו על ידי בית המשפט.   לטענתה, הסעד הזמני נחוץ בעיקר בשל המצב הכלכלי הרעוע של המשיבות והחשש הכבד באשר ליכולתן לפרוע את החוב במידה ופסק הבורר יאושר.

4.         המשיבות טוענות סיכויי קבלת הבקשה לביטול פסק הבורר גבוהים וממילא אין מקום להורות על מתן סעדים זמניים כלשהם לשם ביצוע פסק הבורר.

כן נטען כי מתן ערובה בגובה פסק הבוררות הינו סעד חריג ביותר אשר פוגע הן בזכות הקניין של המשיבות והן בזכות הגישה לערכאות משפטיות.

5.         בדיון שהתקיים בבקשה לביטול צו העיקול (בש"א 17148/04) נבחנו סיכויי הבקשה לביטול פסק-הבורר אל מול מצבן הכלכלי של המשיבות וטענת ההכבדה על ביצוע פסק הבורר לכשיאושר ונקבע כי יש ליתן את צו העיקול נוכח החשש להכבדה על ביצוע פסק-הבורר.

6.         קביעה זו יפה אף לענייננו ולפיכך, שוכנעתי כי יש מקום להטיל סעד זמני נוסף על הטלת העיקולים אשר ימנע הכבדה על ביצוע פסק הבורר, באם יאושר.

7.         סעיף 29(א) לחוק הבוררות מעניק לבית המשפט את הסמכות לקבוע סעדים זמניים בפרק הזמן שבין יום הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות לבין יום ההכרעה בבקשה זו כדלקמן:

29(א). משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה (הדגשה שלי י.ו.). 

8.         מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי תכלית הסעדים הנקובים בסעיף 29(א) בכלל והפקדת הערובה בפרט, נועדו לשם הבטחת ביצוע פסק הבורר לכשיאושר, בדומה לסעד של הפקדת ערובה לשם עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור לפי סעיף 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

לעניין זה ראה א. שטרוזמן ספר הבוררות, הוצאת ע.ד. משפטית הוצאה לאור בע"מ, תשס"א, עמ' 209.

"רצון המחוקק לחזק את כוחה של הבוררות ולהשוות, ככל האפשר, את מעמדו של התובע והזוכה בבוררות למעמדו של התובע והזוכה בבית משפט באו לביטוי גם בהסמכת בית המשפט להעניק לזוכה לפי פסק הבורר את הסעדים הדרושים להבטחת מימוש הפסק כאילו הוא בעל הדין שזכה במשפטו לפי פסיקת בית המשפט". 

9.         אולם, בשונה מפסק-דין, פסק בורר אינו ניתן לביצוע כל עוד לא אושר על ידי בית משפט.

            היינו - כל עוד לא נתן בית המשפט גושפנקא לפסק הבוררות לא ניתן להכריז על תום הסכסוך ולא ניתן לבצע את הפסק כאילו היה פסק דין שכן תמיד עומדת לצד המפסיד האפשרות לנסות ולבטל את פסק הבורר. לעניין זה ראה: ס. אוטולנגי בוררות - דין ונוהל, הפצה דע-פורט בע"מ, מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א, עמ' 331.

"פסק בורר, שצריך להיות פסגת הבוררות, מביא אולי קץ לדיונים - אך לא תמיד קץ לסכסוך: קץ להליכי הבוררות - אך לא תמיד סוף פסוק להליכים המשפטיים בין הצדדים, שכן בעל דין שאינו שבע רצון יכול לנסות ולבטל את הפסק..."

            לפיכך, בשל הצורך באישור בית משפט לצורך ביצועו,  הסעד שינתן להבטחת ביצועו של פסק-הבורר והאפשרות כי פסק הבורר יבוטל, הסעד שיינתן להבטחת ביצועו של פסק הבורר לא ישווה לסעד שינתן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שהינו סופי ולא טעון כל אישור.

10.        לטעמי, מטעם זה, לא סביר להורות על הפקדת ערבות בגובה מלוא פסק-הבורר בטרם הוא אושר, כפי שלעיתים נהוג בעיכוב ביצוע פסק-דין.