החלטה בתיק בשא 1712/04 - פסקדין

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (בל 1373/99).  על פי האמור בבקשה, פסק הדין הומצא למבקש ביום 27.6.2004. ניסיון להגיש ערעור נעשה ביום 23.11.2004. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.12.2004.

2.       נימוקי הבקשה הם:

2.1.    במזכירות בית הדין נאמר למבקש כי ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 יום.

2.2.    המבקש עבר בחודש 3/2004 שתי תאונות דרכים, בהן נחבל קשות ביד ימין, ועד היום הוא בטיפולים רפואיים.

2.3.    המבקש מתקיים מהבטחת הכנסה, והתקשה לארגן את הגשת הערעור על העלויות הכרוכות בכך.

2.4.    19 יום לאחר מתן פסק הדין יצאו בתי המשפט לפגרה, ולאחר מכן היו מעט עיצומים וחגים, עד סוף חודש אוקטובר - תחילת חודש נובמבר.

3.       המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

3.1.   מדובר באיחור משמעותי, בן כחצי שנה.

3.2.   המבקש לא הראה כל סיבה שלא היתה בשליטתו אשר מנעה ממנו להגיש את הערעור במועד. מה גם, שהמבקש היה מודע לכך שיש מגבלת זמן להגשת הערעור, ולא טרח להגיש בקשה להארכת מועד.

3.3.   האישורים הרפואיים שצורפו לבקשה אינם תומכים בטענת המבקש כי נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד עקב מצבו הרפואי. כמו כן, לא הראה המבקש כל מניעה לקבל סיוע מאדם אחר להגשת הערעור.

3.4.   העובדה כי המבקש מקבל גמלת הבטחת הכנסה אין בה כדי להעיד כי נבצר מהמבקש להגיש את הערעור במועד.

3.5.   סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין ניתן בהסתמך על קביעות עובדתיות, שנקבעו על סמך התרשמות בית הדין קמא מהעדויות ויתר הראיות שהיו בפניו,  וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות כאלה.

4.      לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

5.      כאמור, פסק הדין הומצא למבקש ביום 27.6.2004. לפיכך, בהתחשב בפגרה המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 12.9.2005. המבקש לא הביא כל ראיה לביסוס טענתו כי נאמר לו שניתן להגיש ערעור בתוך 45 יום. מכל מקום, גם לשיטת המבקש, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 28.9.2004. ניסיון להגיש ערעור נעשה ביום
23.11.2004, כמעט חודשיים לאחר מכן. לפיכך, אין בנימוק שנמסר למבקש כי ניתן להגיש ערעור בתוך 45 יום טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו.

6.      העיצומים במערכת המשפט היו בני יום אחד בלבד (21.9.2004) ופגרת סוכות הסתיימה ביום 6.10.2004. החגים האחרים (ראש השנה ויום כיפור) באים במניין הימים להגשת ערעור. לפיכך, אין בעיצומים ובחגים כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

7.      נימוק נוסף שהובא על ידי המבקש להארכת מועד להגשת ערעור הוא מצבו הרפואי. לעניין זה קובעת הפסיקה כי

הכלל לעניין זה ידוע ומושרש. "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת דר' ש. לוין (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; כך גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ'  רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 72). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין  ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר  מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד.

בש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון כרך סא 850.