החלטה בתיק בשא 171164/07 - פסקדין

1. עסקינן בבקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן - "הבנק"), לעכב את כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטים על ידו במסגרת תיק 01-77405-06-8 ובכלל זה את ההליכים למימוש משכון על נכס הידוע כחלקה 503 בגוש 6711 ביהוד (להלן - "המגרש"). הבקשה הוגשה במסגרת תובענה שהגישה המבקשת, סונוווקס אמריקה בע"מ (להלן - "המבקשת" או "סונוווקס") נגד הבנק, במסגרתו עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המשכון שנעשה על המגרש לטובת הבנק, פקע ולחילופין - המבקשת זכאית לבטלו ולחילופי חילופין - כי אין כל חוב ו/או עילה בגינו רשאי הבנק לפעול למימוש המשכון. כן עתרה המבקשת למתן צו לביטול רישום המשכון במנהל מקרקעי ישראל וברשם החברות, וצו מניעה קבוע הזהה בתוכנו לצו המניעה הזמני המבוקש במסגרת הבקשה דנן.

2. הרקע

סייפקס נכסים בע"מ (להלן - "סייפקס") הינה חברה פרטית אשר בעלי מניותיה הם אהרון וקסלמן (להלן - "וקסלמן") ואחרים. בשנת 1991 רכשה סייפקס חלקה בהוד השרון מאדם בשם ויזנפלד, במטרה לחלק את החלקה למגרשים ולמכרם. סייפקס פנתה לבנק לקבל אשראי למימון עסקת ויזנפלד, ולשם כך נפתח חשבון שמספרו 342259. במסגרת הסכם האשראי שנחתם בין הבנק לבין סייפקס, היה על סייפקס לספק בטחונות לבנק. על פי סיכום בין השותפים בסייפקס, היה על כל אחד להמציא בנפרד ערבות בנקאית על סך 125,000$. בפועל סוכם בין וקסלמן לבין אנגלהרט - שהיו השותפים בסייפקס לבין סנוווקוס, כי במקום ערבות בנקאית על סך 125,000$, שהיה על וקסלמן להמציא לבנק, ישועבד לטובת הבנק נכס מקרקעין של סנוווקוס, בשעבוד מוגבל לגובה הערבות הבנקאית. לצורך כך, נפתח חשבון מיוחד בבנק המשיב על שם המבקשת, חשבון מספר 342283, שכל יעודו לטענת המבקשת, היה לאפשר את שעבוד הנכס לטובת המשיב. בחשבון לא היתה כל פעילות פיננסית של המבקשת והוא נסגר בשנת 2003.

אין חולק, כי בשנת ביום 16.11.1992, נערכה איגרת חוב, ללא הגבלה בסכום, במסגרתה משכנה המבקשת - סנוווקס אמריקה בע"מ, לטובת הבנק את המגרש (נספח 1 לתצהיר מר וקסלמן). ביום 23.7.1996 תוקנה איגרת החוב, כך שסייפקס נוספה כלווה נוספת, ונקבע כי אגרת החוב תבטיח גם את התחייבות הלווה הנוספת עד לסך של 125,000$. 

אין חולק כי המשיב שלח לסנווקס אישור בכתב, כי חרף האמור באגרת החוב, שהיא איננה מוגבלת בסכום, לא ידרוש ממנה הבנק, במסגרת ערבותה לסייפקס, סכום העולה על סך 125,000$.

בשנת 2002 דרש הבנק מסייפקס פרעון חובותיה. לאחר מימוש נכסים שונים ששועבדו לבנק, החל הבנק בפעולות למימוש המשכון שנתנה סנוווקס לבנק עבור סייפקס, על המגרש ביהוד. כנגד פעולות אלו מכוונת הבקשה דנן.

טענתה המרכזית של המבקשת הינה, כי המשכון על המגרש ביהוד נרשם להבטחת האשראי שנתן הבנק לסייפקס בגין עסקת ויזנפלד בלבד. והואיל והאשראי שנתן הבנק לסייפקס במסגרת עסקת ויזנפלד נפרע במלואו, המשכון פקע, ואין למשיב כל זכות מכוחו יוכל לפעול כלפי המבקשת ואין לו כל עילה למימוש המשכון.

3.         טענות נוספות של המבקשת

בשנת 1997 רכשו סייפקס, גאיהל  בע"מ (להלן - "גאיהל") וקבוצת משקיעים פרטיים מגרש בהרצליה. הזכויות במגרש היו 56% בבעלות סייפקס, 28% בבעלות גאיהל ו-16% משקיעים פרטיים (להלן - "המגרש בהרצליה"). לצורך מימון הרכישה והבניה על המגרש בהרצליה, פנו סייפקס וגאיהל לבנק המשיב לקבלת מימון. לצורך כך, נפתח חשבון חדש אצל המשיב, המשותף לסייפקס ולגאיהל - חשבון מס' 375319 (להלן - "החשבון המשותף") כאשר על פי הסכם בין סייפקס, גאיהל והבנק, חלוקת האחריות לחובות ולהתחייבויות בחשבון זה יהיו - 25% סייפקס ו-75% גאיהל בע"מ (נספח 19 לבקשה). בשנת 2000 נרשמה משכנתא לטובת הבנק על זכויות סייפקס, גאיהל והמשקיעים הפרטיים, על המגרש בהרצליה.

באותה שנה רכשה סייפקס מגרש גם בהוד השרון, הידוע בחלקה 53 בגוש 6453 ומשכנה אותו לטובת המשיב.

            בשנת 2002 החליט הבנק להעמיד לפרעון מיידי את כל חובותיה של סייפקס כלפיו, חובותיה בחשבונה הנפרד והחובות בחשבון המשותף לה ולגאיהל.

לטענת המבקשת, במסגרת הפעולות שנקט בהן הבנק, מונה כונס נכסים למגרש בהרצליה, והמגרש נמכר לגאיהל. לטענת המבקשת, הואיל והיא היתה הבעלים של 56% מן המגרש, ומאידך - אחראית רק ל-25% מן החובות בחשבון המשותף, היה על הבנק לזקוף 56% מן התמורה שהתקבלה ממכירת המגרש על חשבון התחייבויות המבקשת בחשבון המשותף. בפועל, הבנק זיכה את החשבון המשותף במלא התמורה שהתקבלה ממכירת המגרש, כך שבפועל סייפקס "שלמה" יותר מכפי שהיתה צריכה לשלם, לפרעון החוב בחשבון המשותף.

טענה נוספת בפי המבקשת, היא כי גם המגרש בהוד השרון נמכר בסכום הנמוך משוויו, תוך גרימת נזקים כבדים לסייפקס. עוד טוענת המבקשת כי המשיב חייב את סייפקס בריביות שלא כדין.

למעשה, טענתה של המבקשת הינה כי סייפקס לא חייבת כספים לבנק, שבגינם יש מקום לפעול למימוש המשכון, לא מתנהלים הליכים בין הבנק לבין סייפקס מהם ניתן ללמוד על קיום חוב של סייפקס לבנק, והבנק לא תמך את תשובתו בתצהיר, כך שלא הובאה כל ראיה על קיומו של חוב של סייפקס לבנק, מכוחו יכול הבנק לפעול למימוש המשכון. התנהלות הבנק מאז שנת 2002, עת העמיד לפרעון מיידי את כל התחייבויות סייפקס, נעשתה באופן בלתי סביר, לא הגון, תוך העדפת אינטרסים של צדדים שלישיים וגרימת נזק לסייפקס, והתנהלות הבנק נגועה ברשלנות ו/או בחוסר תום לב, באופן שהביא לאי מילוי החוב, ובשל כך מופטרת המבקשת מערבותה לסייפקס ולחילופין - זכאית להצהרה אודות ביטולה.

4.         טענות הבנק המשיב

בתגובתו הסתפק המשיב בטענות משפטיות ולא צרף תצהיר נגדי. הבנק טען לשיהוי בהגשת הבקשה, שכן משנת 2002 ידעה המבקשת, וידעה מנהלה והמצהיר מטעמה - מר וקסמן - כי בדעת הבנק לממש את השעבודים שהועמדו לזכותו על פי אגרת החוב נשוא הבקשה.

עוד טוען הבנק כי המשכון מקים למשיב זכות קניינית, ואין לפגוע בזכותו הקניינית של הנושה המובטח, אלא בהסכמתו המפורשת, ועל בית המשפט לקמץ ידו בהענקת סעד של צו מניעה הפוגע בזכותו הקניינית של בעל דין.

המשיב טוען כי לא התקיימו התנאים למתן צו מניעה זמני: המבקשת לא הראתה 'זכות לכאורה' בתביעתה, מאזן הנוחות פועל לטובת המשיב והנזק שייגרם למבקשת, אם בכלל, ניתן לפיצוי כספי. עוד בפי המשיב טענות לעניין התנהגות המבקשת.

5.                   דיון