החלטה בתיק בשא 169765/08

1.         בפני בקשת המבקש, שהינו הבעלים של דירה המצויה ברח' ריינס 8 בתל אביב (להלן: "הדירה") ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיב למנוע מן המשיב לפלוש לדירה בה מחזיקה אמו כדיירת מוגנת. 

אין ספק כי הרקע לבקשה נעוץ בסכסוך משפחתי הקיים בין המשיב ואחים נוספים לבין אחותם לגבי הדירה, כאשר במסגרת סכסוך זה הוגשה כבר בעבר כנגד המשיב, ע"י האמא, בקשה על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת. במסגרת אותו הליך, שהתקיים בפני כב' השופטת ניב בבשא 166711/07, הושגה הסכמה, בעקבות הצהרת המשיב כי אין לו כל אינטרס וכל כוונה להתגורר בדירת אמו בניגוד לרצונה, כי הצו למניעת הטרדה מאיימת שהוצא נגדו יבוטל. יחד עם זאת, לאור גילה המתקדם של האם, הוסכם כי אם האם תחזור בה מסירובה ותהיה מעוניינת בהזמנתו של המשיב להתגורר עמה - ייעשה הדבר רק לאחר שהבנות, אחיותיו של המשיב, תקבלנה הודעה בכתב שבעה ימים לפני המועד המיועד על כך כי האם הזמינה את המשיב לחזור ולהתגורר בדירה.

2.         מתוך התצהירים שהוגשו כדין (אין בכוונתי להתייחס למסמכים נוספים שהוגשו במסגרת תגובת המשיב אך לא נערכו כתצהירים כדין), ומתוך חקירות המצהירים בפני, עולה התמונה הבאה:

            האם, גב' חיה דרייבלט, מחזיקה כדיירת מוגנת בדירה נשוא הבקשה, וזאת עפ"י הסכם שכירות מיום 1.4.1984 שנערך בין המבקש לבין גב' דרייבלט ובעלה המנוח. לאחר פטירת בעלה המנוח המשיכה האם להתגורר בדירה בגפה.

המשיב הינו אחד מארבעת ילדיה של האם. לפני שנים רבות היגר לקנדה והתגורר שם עד שנת 1998, שאז התגרש וחזר ארצה. גם המבקש הודה כי בתקופות מסויימות התגורר המשיב עם אמו בדירה ואף העביר על שמו את חשבונות העירייה, החשמל, הגז והטלפון.

לפני כארבע שנים נשא המשיב אשה נוספת, אשר מתגוררת בבית מעסיקיה בהרצליה, ובשנה החולפת התגורר עמה המשיב בהסכמת המעסיק.

במסגרת הסכסוך המשפחתי שלא זה המקום להיכנס אליו, הוגשה ע"י האם לפני כשנה  בקשה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב. במסגרת הדיון בבקשה הושגה הסכמה בין בני המשפחה כי המשיב יעזוב את דירת האם ולא יחזור להתגורר בה אלא אם האם תחזור בה מסירובה להתיר את מגוריו עמה בדירה ובמקרה כזה תימסר הודעה מראש על כך לאחיות. ואכן, המשיב עזב את דירת האם, והתגורר בשנה החולפת עם אשתו בבית מעסיקיה.

מצבה הגופני והנפשי של האם הידרדר. המשיב מודה כי האם סובלת מחוליים גופניים שהביאו אותה כדי מצב סיעודי. כמו כן סובלת האם ממחלת האלצהיימר, וכפי שהעיד המבקש, הוא נכח באירוע בו מצא את האם משוטטת בחדר המדרגות וטוענת כי היא צפויה לארח בביתה את ראשי המדינה והיא בקשה את עזרתו באירוח....

ביום 1.7.08 אושפזה האם במצב קשה בבית החולים, כנראה בעקבות דימום פנימי. המסמכים הרפואיים לא הוצגו לי, ולא ברור מתי שוחררה מבית החולים. יחד עם זאת, עפ"י מסמך שהומצא לתיק בית המשפט אין חולק כי החל מה- 23.7.08 היא מאושפזת בבית חולים סיעודי "לה גארדיה" במצב סיעודי מורכב.

3.         לטענת המשיב, בסמוך לפני אשפוזה ביקשה ממנו האם, באמצעות אחיו, כי ישוב ויתגורר עמה בדירה. לאור בקשה זאת ובהתאם להחלטה בתיק בש"א 166711/07 נשלח מטעמו של המשיב ע"י בא כוחו, מכתב המופנה לאחות רבקה, לפיו ביום 1.7.08, בשעות הערב, הזמינה האם את המשיב לחזור ולהתגורר עמה בדירה ולפיכך מודיע המשיב על כוונתו לחזור ולגור בדירה תוך 7 ימים ממועד קבלת המכתב. ואכן לטענת המשיב, החל מה- 15.7.08 הוא חזר להתגורר בדירה והספיק להתגורר עם אמו כיממה עד שאושפזה פעם נוספת ב- 16.7.08 בלילה ומשם נלקחה לבית החולים הסיעודי.

            על הרקע הזה מתבקש צו המניעה אשר ימנע מן המשיב להתגורר בדירה ולתפוס חזקה בה.

4.         בבואי לדון אם יש מקום למתן צו מניעה זמני יש לבחון בראש ובראשונה אם הראה המבקש עילת תביעה טובה לכאורה [רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח', פ"ד נו(1) 529]. עילתו הקניינית נעוצה בעצם היותו הבעלים של הדירה המוחזקת ע"י אמו של המשיב כדיירת מוגנת. המשיב, מאידך, לא הראה כי יש לו זכות עצמאית להחזיק בדירה ולהתגורר בה: המשיב איננו הבעלים של הדירה, הוא לא שכר את הדירה וזכותו לשהות בדירה יכולה להתקיים אך ורק מתוקף הזמנת אמו, שהיא בעלת הזכות לדיירות מוגנת בדירה, לשהות עמה בדירה ולהתגורר בה ביחד איתה.

            מכאן שכדי שלמשיב תקום זכות כלשהי להחזיק בדירה ולהתגורר בה עליו להראות כי אמו הזמינה אותו לעשות כן והיא מסכימה למגורים המשותפים. במקרה דנן, הצורך להוכיח קיומה של הסכמה כאמור חזק עוד יותר על רקע הליכים קודמים שהיו בין האם למשיב אך לפני שנה, במסגרתם הגישה האם כנגד המשיב בקשה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת והביעה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים את אי הסכמתה למגורי המשיב בדירתה. אמנם הסדר הפשרה שקיבל תוקף של החלטה השאיר פתח לכך שהאם תוכל לחזור בה מאי הסכמה זו ובפתח זה מנסה המשיב להיכנס. אך דרכו לא תצלח.

הואיל והמשיב טוען כי האם צלולה ומסוגלת להביע את רצונותיה וכוונותיה - מן הראוי היה להמציא תצהירה על הסכמתה לחזרת המשיב להתגורר בדירה. כזאת לא נעשה. בנוסף, מההתנהלות החפוזה של חזרתו של המשיב לדירה שעות ספורות לפני אשפוזה של האם עולה ריח של נסיון למחטף. אין חולק כי מצבה הגופני והנפשי של האם הוא בכי רע וכך היה גם ב- 1.7.08. תמוה כיצד יכלה האם ממיטת אשפוזה בבית החולים לבקש מהמשיב שיחזור ויתגורר עמה, שעה שהיא עצמה איננה מתגוררת בדירה. תמוה גם המועד שבו הספיק המשיב, לטענתו, לחזור ולהתגורר בדירה 24 שעות לפני מועד אשפוזה הנוסף של האם במצב סיעודי מורכב בבית החולים. גם אם היה רצון כזה של האם, דבר שכאמור לא הוכח בפני אף לא לכאורה, הרי שהבסיס לרצון היה בכך  שמשיב יסעד את אמו בביתה. הואיל ותוך שעות ספורות מהמועד הנטען שבו חזר המשיב להתגורר בדירה - נאלצה האם לעזוב למוסד סיעודי, נשמט הבסיס שהיה קיים, אם בכלל, לאותו רצון להשיב את הבן לדירה ולא ניתן לראות בהמשך שהותו בדירה כמגורים משותפים עם האם מתוקף הסכמתה.

5.         בנוסף, יש לבחון את תום ליבם של הצדדים המעורבים. נטען כנגד המבקש שאינו תם לב בעצם הגשת הבקשה שעה שהוא מסתמך למעשה על סכסוך משפחתי שקיים בין המשיב לבין אחיו ואחיותיו לגבי הזכויות הנוגעות לדירה ו/או לירושת האם. אמנם, המבקש  נעזר באחת האחיות לקבלת מסמכים ומידע הקשור בבקשה. יחד עם זאת, מדובר במידע שלא יכול היה להגיע לידיעתו בכל דרך אחרת, והואיל ויש לו עילת תביעה מוצקה לכאורה המבוססת על זכות קניינית - אינני רואה בשימוש שנעשה במידע האמור משום חוסר תום לב הפוגם בזכותו לקבל סעד מן היושר.

            המצב הפוך לגבי המשיב. דווקא התנהלותו שלו מעידה על חוסר תום לב. המשיב נמנע מלציין בתצהירו כי הוא למעשה אדם נשוי אשר התגורר בשנה החולפת יחד עם אשתו במקום אחר וכי יש לו קורת גג חילופית. בתצהירו מנסה המשיב לצייר תמונה כאילו דירתה של האם היוותה עבורו קורת גג שאין בילתה, וכי בהגשת הבקשה מנסים לקרוע אותו מאמו ולהשאיר אותה ללא מטפל או משגיח, וזאת שעה שהוא לא טיפל באמו והיה ידוע לו במועד הגשת התצהיר כי אמו מאושפזת בבית חולים "נאות לה גארדיה" במחלקה הסיעודית ומקבלת שם את כל הסיעוד והטיפול שהיא זקוקה לו. לא אתייחס בשאלת תום הלב להליכים הקודמים שנאלצה האם להגיש כנגדו במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת.

6.         באשר למאזן הנוחות, בעניין זה קיימת נוסחת איזון: ככל שעילת התביעה עליה מסתמך המבקש חזקה יותר, יורד משקלו של הנזק עליו הוא צריך להצביע כדי לזכות בסעד הזמני, ולהפך - ככל שעילת התביעה חלשה יותר על המבקש להראות נזק חמור יותר שאינו ניתן לפיצוי כספי. עילת התביעה של המבקש המבוססת על זכות קניינית הינה "עילה חזקה". נזקם הצפוי של שני הצדדים הוא נזק כלכלי. ברי כי הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הצו ותתאפשר המשך שהותו של המשיב בדירה -  חמור יותר מן הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן נגדו הצו מעצם תפיסת החזקה של המשיב בדירה והסיכוי כי יוכר בעתיד, בעקבות זאת, כדייר מוגן.

7.         מכל הטעמים הללו הנני סבורה כי יש מקום ליתן את צו המניעה הזמני כמבוקש בבקשה. הנני מורה איפוא כי על המשיב נאסר לתפוס חזקה בדירה שבקומת הקרקע ברחוב ריינס 8, תל אביב, ו/או להתגורר בה. הצו ייכנס לתוקף מיד לאחר שתופקד ע"י המבקש ערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח לפיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו אם יבוטל הצו ו/או תידחה התביעה.

            הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ יחולו על המשיב.