החלטה בתיק בשא 169554/06

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק"ד שניתן על-ידי ביום 10.07.06, בו חויבו המבקשים לשלם למשיבים סך של 182,159 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסה"ד), עד להחלטה בערעור שיוגש ע"י המבקשים על פסה"ד (להלן: "הערעור").

2.         העובדות הצריכות לעניין: בין המבקשים לבין המשיבים נקשרו בין השנים 1991-1997, עסקאות פיננסיות, שעיקרן ניכיון וגלגול שיקים. במהלך תקופה זו, המשיבים נהגו להיעזר במבקשים, לצורך מימון הפעילות הכלכלית שלהם.

            בתחילת שנת 1997, ביקשו הצדדים לנתק את מערכת היחסים העסקית שביניהם, תוך הסדרת סיום יחסיהם ב"הסכם התחשבנות".

            עפ"י הסכם ההתחשבנות, על המבקשים היה לשלם למשיבים סכומים שונים שלא שולמו להם ולפיכך הוגשה תביעה כנגד המבקשים; המבקשים מצדם כפרו בטענות המשיבים ואף הגישו תביעה שכנגד, לפיה המשיבים הם אלה שנותרו חייבים למבקשים כספים.

כפי שצוין בפסה"ד, בפעילות הכספית שהתנהלה בין הצדדים, היו מעורבים יחסי ידידות בצד יחסים מסחריים, אשר גרמו לצדדים לנהוג שלא בדרך המסודרת ולהיעדרותה של דוקומנטציה מסודרת, בהתייחס למאות עסקאות כספיות שהתבצעו ביניהם, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים ויותר, והדבר הוביל בסופו לסכסוך שנתגלע ביניהם, שבו רב הנסתר על הנגלה.

התנהלות שני הצדדים בעניין המחלוקת שעמדה בפניי בעת ההכרעה בפסה"ד, הייתה תמוהה ובלתי סבירה לרוב; שני הצדדים השתהו בהגשת תביעותיהם ומימוש זכויותיהם הנטענות, וגם בשל כך ברור היה, כי קשה לשמר התחשבנות כה רבה ומסועפת, שהתבצעה במשך שנים, והיה בכך כדי להוסיף לבלבול, לחוסר הסדר ולתמיהות שהתגלו, במערכת היחסים הכספית, שהייתה בין הצדדים.

היות ופסה"ד עוסק בטענות הדדיות של הצדדים, באשר לחיובים כספיים שיש לכל אחד כלפי רעהו, הרי שההכרעה נעשתה, לגבי כל טענה וטענה לחיוב כספי מסוים - בנפרד, תוך בחינה האם הצד שהיה מוטל עליו להוכיח טענתו, באותה נקודה, עמד בנטל והרימו אם לאו.

דיון

3.         הכלל הרחב קובע, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ולכן, הצעתם של המבקשים להפקדת ערבות בנקאית על סכום פסה"ד בקופת ביהמ"ש, עד שיתברר הערעור, אינה מן העניין ואין בה להעלות או להוריד בשיקוליו של ביהמ"ש, על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, בבואו ליתן החלטה בבקשת עיכוב.

            הלכתו הפסוקה של ביהמ"ש העליון מורה לנו, כי כאשר לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בכך בד"כ שיש למערער סיכוי כלשהו - ולו גם קלוש - כדי להיענות לבקשת הביצוע (המ' 103/81 משה הרשקו ואח' נ' חיים אורבוך ואח', פ"ד לה(2), 666), פירוש הדבר הוא שבעת בירור הבקשה לעיכוב ביצוע יש להקדים ולקבוע עד כמה ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם המבקשת תזכה בערעור.

אם אגיע למסקנה, כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו ולבצע השבת כספים - כי אז יהיה מקום לברר מהם סיכויי הערעור; ודי בכך שיהיה למבקשים סיכוי כלשהו בערעור, ולו גם קלוש, כדי שבקשתם תענה בחיוב, וההליכים יעוכבו (ראה: ע"א 3280/99 [ת"א] דניה סיבוס אחזקות (1965) בע"מ נ' מוחמד אחמד עמאירה, דינים מחוזי, כרך לב(5), 444) - כבוד השופט ד' בר-אופיר).

בענייננו, לא צירפו המבקשים כל ראייה להוכחת מצבם הכלכלי של המשיבים; לעומת זאת, עלה בידי המשיבים להביא ראייה שיש בה להסיר לכאורה כל חשש, באשר לאי- יכולתם להשיב כספים, במידה וידרשו לכך;

בסעיף 12 לתצהיר התומך בתגובת המשיבים לבקשת הביצוע, מצהיר מר נחום שנקל (המשיב 4), כי הוא ואחיו, מר אלחנן שקד (המשיב 3), משמשים כמנכ"לים משותפים של חברת קרליין למוצרי קוסמטיקה וטיפוח מקבוצת אגיס, אשר נרכשה ע"י החברה האמריקאית פריגו, בשכר חודשי גבוה - בסה"כ 160,000 ש"ח בצרוף מע"מ לחודש, לשניהם ביחד וכמו כן, קיימות להם זכויות הוניות נכבדות בקרליין, למקרה שזו תימכר לצד ג';

טענתם של המבקשים, בעניין זה, כי לאור ניסיונם עם המשיבים, כמי שהתחמקו במשך שנים מתשלום חובם למבקשים, מתעורר חששם בדבר האפשרות שתהיה להם, להשיב את כספם, במידה ויתקבל הערעור;

ככל שחיפשתי לא מצאתי כי יש בטענה זו ממש, ומלבד לכך שנטענה בעלמא, היא לא הוכחה בפניי ואף אינה מתיישבת עם עדותו של המבקש 1 עצמו, במהלך הדיון בפניי, לפיה היקף החובות של המשיבים כלפיו עמדו על סך של 2,500,000 ש"ח, אך הוא לא היה מגיש את התביעה שכנגד ולמעשה מוותר על החוב של 2,500,000 ש"ח, אם המשיבים לא היו תובעים אותו; 

משכך המסקנה היא אחת, לא זו בלבד שלא עלה בידי המבקשים להוכיח חששם בדבר חוסר יכולת להשבת כספים, במידה והערעור יתקבל (וזאת גם בהנחה שישנם סיכויים קלושים לקבלתו), אלא שגם המשיבים הצליחו לשכנע, ע"י הצהרתם, כי אין ולא תהא להם כל בעיה להשיב למבקשים את הכספים שישולמו לו עפ"י פסה"ד, אם בבוא היום, יתקבל ערעורם ויחויבו להשיבם.

די היה באמור עד כה, כדי לדחות את הבקשה, אך למעלה מן הצורך אציין, כי סיכויי הערעור להצליח, הינם קלושים;

ההכרעה בפסה"ד ניתנה לאחר דיון ארוך וממצה בטענות הצדדים וניתוח עדויותיהם; טענות הצדדים בדבר החיובים הכספיים, האחד כלפי רעהו, נבחנו לאור הסכם כתוב (הסכם ההתחשבנות האמור), שנכרת על-פי עקרונות דיני החוזים, ומקום בו גרסתם של הצדדים הייתה שונה, ניתנה להסכם זה פרשנות, על-פי הכללים שנקבעו בפסיקה, וטענות המבקשים נדחו, עקב היותן טענות המתייחסות לתקופה שקדמה לחתימת ההסכם, והנטל היה על המבקשים להוכיח טענותיהם, והם כשלו בהרמת נטל זה.

אשר על כן, אינני רואה סיכוי רב לכך, שביהמ"ש שלערעור יקבל טענות המבקשים, כפי שהוצגו בפניי בבקשה לעיכוב ביצוע זו.;

4.         הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ש"ח + מע"מ.