החלטה בתיק בשא 169347/06

1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

לטענת המבקש לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל וכי נודע לו על קיומו רק לפני כשבוע ימים לפני מועד הגשת הבקשה לאחר שהוטל עיקול על משכורתו.

2. בהתאם לאישור המסירה בתיק ההוצאה לפועל נשלחה האזהרה בדואר לכתובת ברח' אילת 100 חולון וחזרה בציון "לא נדרש".

ב"כ המשיב ביצע מסירה אישית של האזהרה באמצעות שליח מטעמו אשר נמסרה, כעולה מתצהיר השליח, ברח' הערבה 29 חולון לידי המבקש שסירב לחתום. המסירה בוצעה ביום 15/1/06.

3. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר ביום 13/7/06. לטענתו, תצהירו של השליח שקרי וכי התגורר בשנת 2001 ברח' אילת לאחר מכן ברח' העצמאות בבת ים וממאי 2004 הינו התגורר ברח' ההדרים בגן יבנה.

בחקירתו במעמד הדיון חזר בו המבקש מגרסתו וציין, כי התגורר ברח' ההדרים רק עד נובמבר 2005. ומאז הינו מתגורר ברח' בן גוריון בגן יבנה. לאחר מכן, שוב שינה המבקש גרסתו וציין כי הינו מתגורר ברח' הרצוג ממרץ 2006 וכי התגורר ברח' בן גוריון (מקום מגורי אביו) מנובמבר 2005 עד מרץ 2006. ברח' הערבה, ענה המבקש לשאלת ב"כ המשיב, התגורר אחרי הצבא ועד שנת 1997 וכי מדובר בדירת סבתו. יש לציין, כי בשלב כל שהוא של החקירה הודה החייב כי קיבל את האזהרה אך מיד חזר בו נוכח פליאתו של בא כוחו שהובעה בקול רם, ועמד על כך שלא קיבל ולא חתם על האזהרה.

4. אין ספק כי מחקירת המבקש עולה כי בתקופה שבין נובמבר 2005 עד מרץ 2006 לא שכר המבקש דירה, כפי שעשה קודם לכן ולאחר מכן, ולטענתו התגורר אצל אביו ברח' ההדרים. המבקש לא ציין בתצהירו באופן חד משמעי כי לא התגורר ברח' הערבה אלא הסתפק ברשימת הדירות בהן התגורר בשכירות מבלי לצרף את חוזי השכירות. אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא ציין המבקש בתצהירו את התקופה בה התגורר אצל אביו ומדוע לא ציין כי הדירה ברח' הערבה, בה בוצעה המסירה הנטענת, הינה דירה של סבתו בה לא התגורר באותה התקופה. העדר ציון עובדות אלו בתצהיר תמוהה במיוחד כאשר מועד המסירה חל בדיוק באמצע תקופה זו. 

כפי שהתגורר בדירת אביו באותה תקופה, כן לא ניתן לפסול על הסף את טענת ב"כ המשיב כי החייב התגורר דווקא אצל סבתו ברח' הערבה.

לפיכך, עדותו של המבקש אינה אמינה והותירה רושם של אדם המנסה להתאים את העובדות בעדותו לגרסה אותה שינן מראש.

5. לטענת ב"כ המשיב יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות מאחר והמבקש לא "היכה על חטא" ונתן הסבר למחדלו בהגשת ההתנגדות במועד אלא טען להעדר מסירה כלל ובכך הסתכן שדחיית בקשתו, תביא להעדר כל נימוק למחדל.

אלא, שב"כ המבקש חזה את הנולד, ועתר להארכת מועד להגשת ההתנגדות גם מטעם הגנה טובה לשטר.

6. על כך, נאמר ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פד"י נ"ה (3) בעמ' 730 כי קיומה של הגנה מהותית לגוף התביעה איננה יכולה לעלות כדי טעם מיוחד להארכת מועד.

בבש"א 6402/02 הועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' מכקשווילי פד"י נ (3) עמ' 209 מניח כב' ביהמ"ש את כובד המשקל על סיבת המחדל. איחור הנגרם מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין מתקבל על דעתן של הערכאות אך לא כן טעמי איחור הנעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו.

7. לעומת זאת, מעיון עוד בהלכה הפסוקה בנושא זה עולה, כי קיימת התרככות מה בגישה הקפדנית והנוקשה ששררה בעבר בדרישה לטעם מיוחד בהארכת מועד שנקבע בחיקוק. ראה ע"א 4777/04 יעקב דן נ' ל.נ. חממות טכנולוגיות בע"מ פד"י נ"ח (א) עמ' 680.

בית המשפט מצווה היום לעשות את האיזון שבין הפן הציבורי של מערכת משפט הפועלת באופן יעיל ככל האפשר מבלי למשוך יתר על המידה את ההליכים המשפטיים ולהבטיח ודאות ויציבות לבין השפעתו של אותו מחדל על הדיון המהותי בענין הספציפי המונח בפניו.

בש"א 307/00 באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עומרי נגב פד"י נ"ח (6) עמ' 464.

ראה גם בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח' פד"י נ"ד  (4) עמ' 702, בעמ' 707-706.

כמו כן, מכירה הפסיקה בקיומו  של הליך אחר באותו ענין כטעם מיוחד.

ראה בש"א 356/89 ברוק נ' בנק אוצר החייל פ"ד מ"ג (4) עמ' 22.