החלטה בתיק בשא 169003/07 - פסקדין

המבקשת בהתנגדות טוענת כי אינה חתומה על השיקים נשוא ההתנגדות, וחתימתה בהם זויפה, לטענתה, מדובר במספר פנקסי שיקים שאבדו עם ארנקה, ועקב כך נאלצה להודיע לבנק הנמשך על ביטולם. לטענתה, השיקים התגלגלו לידי המשיבה בדרך לא דרך, שהגישם לביצוע בדרך של מרמה ע"י הוספת שמה בגב השיקים כנסב, ומדגישה כי לא קיבלה תמורה כלשהי מהנפרעת ו/או מהמשיבה.

בדיון נחקרה המבקשת על תצהירה, וחזרה על גרסתה, אם כי טענה לראשונה, שפנקסי השיקים נגנבו בספטמבר 2006, ומדובר למעשה בחמישה פנקסים. בדיון חזרה וטענה לזיוף החתימה, ואף הכחישה חתימתה על כ- 15 שיקים נוספים אחרים שהוצגו בפניה שמועדי פירעונם קודמים למועד גניבת פנקסי השיקים ומאוחרים לו, ושנטען בפניה שנפרעו בחשבון המשיבה, עניין שהשיבה שצריך לבדוק.

בסיכומיו טוען ב"כ המשיבה, שהמבקשת מסרה בחקירתה, שבספטמבר 2006 נגנבו מארנקה פנקסי שיקים, ומהחקירה עולה, שהשיקים שהוגשו לביצוע נמשכו מפנקסי שיקים שונים, וזאת עפ"י מספרם הסידורי, כשהשיק הראשון שחולל מספרו 13463, והשיק האחרון שחולל מספרו 13592, ועל כן נוכח ההפרשים בספרור הסידורי מדובר בשישה פנקסי שיקים. נטען כי 15 השיקים שהוצגו למבקשת בדיון, ושמועדי פירעונם קודמים ומאוחרים למועד הגניבה הנטען, נפרעו חרף הכחשת המבקשת שחתמה עליהם, ובאמצעות חיוב חשבונה. בנסיבות אלה, טוען ב"כ המשיבה, ונוכח אישור המבקשת קבלת תדפיסי הבנק, שגרסת המבקשת קרסה, ומשהוכח כי מחשבון המבקשת נפרעו מספר רב של שיקים קודמים ובמתכונת דומה, הרי שהמבקשת מנועה מלהעלות טענת הזיוף בשלב זה.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון ושמיעת הצדדים, אני סבור שלמבקשת הגנה אפשרית אך דחוקה ביותר, ולפיכך תינתן רשות להגן כנגד ערובה שתיקבע.

מן הדיון עולה לראשונה, שמדובר בפנקסי שיקים שנגנבו לכאורה, לטענת המבקשת, בספטמבר 2006, ולא אבדו כפי הנטען בתצהיר ההתנגדות. המבקשת חזרה על גרסתה בדיון, ושלא נסתרה, והכחישה חתימתה בשיקים נשוא ההתנגדות, וחתימתה בהעתקי שיקים אחרים שהוצגו בפניה, שמועדי פירעונם קודמים למועד הגניבה ומאוחרים לו, אם כי לא ציינה מי חתום עליהם ולא נחקרה בעניין, ולא הציגה הסבר אלטרנטיבי המניח את הדעת בכל הנוגע לפירעון השיקים האחרים מחשבונה כפי שהוצגו ע"י המשיבה, במיוחד לאור מועדי הפירעון ונוכח מועד גניבת פנקסי השיקים, שהינו עניין משמעותי כאן, וכאשר המבקשת לא הגישה תלונה במשטרה.

מן החקירה עולה שאין מדובר בטענת גניבה וזיוף כמשמעותם הרגילה, ולגביה ניתנת ברגיל רשות להגן ללא תנאי, אלא, ונוכח כמות גדולה של שיקים שנפרעו מן החשבון ומשוכים באותה דרך, שיכול ומדובר בעניין של חריגה מהרשאה, ומניעות מלטעון לזיוף, עניין שלא פורט כלל בהתנגדות. מן החקירה נראה, שלגרסת המבקשת ונוכח טענה בדיון שנפרעו שיקים דומים בחשבון, שמאן דהוא, עשה שימוש בחשבונה ובשיקים שלה, ושאלת הפירעון, קשורה לקיום כסף בחשבון ולא לשאלת החתימה והכתיבה - עניין שכאמור מחליש ביותר את טעות ההגנה כנגד המשיבה, שהנה צד ג', שאומנם אינו גובר על טענת זיוף, אך בהחלט יכול לגבור על טענה לחריגה מהרשאה, מניעות, ו/או שימוש בלתי מוסכם בחשבון המבקשת, ושאינו עולה לדרגת זיוף וגניבה כנטען, וללא פירוט מספק בנסיבות כאן.

התוצאה אם כן, שנוכח השלב הדיוני ניתנת למבקשת רשות להתגונן עפ"י התצהיר שיהווה כתב הגנה, ואולם מתן הרשות מותנה בהפקדת עירבון במזומן בסך 1,500 ש"ח, בגין כל שיק שהוגש לביצוע, וסה"כ 12,000 ש"ח, ובתוך 45 יום מקבלת המבקשת החלטתי.

לא תופקד הערובה, תדחה ההתנגדות וייפסקו הוצאות.

לתז"פ בפני בעוד 60 יום.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט בטבת, תשס"ח (7 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.