החלטה בתיק בשא 168801/05 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין בו הוצא צו לפינוי הנתבעת מדירה בת 2 חדרים, הנמצאת בקומת קרקע עורפית במחצית הנכס המערבית, הידוע כגוש 7068 חלקה 91, המצוי ברח' גוש עציון 3 בת"א (להלן: "הדירה").

למחצית הנכס הידוע כגוש 7068 חלקה 91 יקרא להלן "הנכס" או "הבניין".

כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר, כאשר נטען בו כי המבקשת פלשה לדירה ותפסה בה חזקה ללא רשות במועד בלתי ידוע, ככל הנראה בשנת 2004.

לכתב התביעה צרפה המשיבה נסח מיום 16/6/02 לפיו היו בבעלותה 1/9 מהנכס עקב ירושה (1/18 מהנכס בכללותו).

בשנת 2000 רכשה המשיבה מכונס נכסים שמונה במסגרת הליכי הוצל"פ את זכויותיו של דויד בן ציון בנכס שהיוו 1/9 מהנכס.  בנוסף, צורף לכתב התביעה הסכם שנערך בין כונס הנכסים עו"ד יצחק גולדנצוויג לפיו רכשה המבקשת 4/9 מהזכויות בנכס, אשר היו בבעלות זכאי גלילי, אלי גלילי, מזרחי מאיר, וצברי דינה.

באותו הסכם נאמר גם כי המשיבה הינה בעלת 4/9 חלקים נוספים מהנכס, לאחר שרכשה את חלקם של דויד בן ציון, אהרון אסתר (רחל), אסיאס דורית ענת ומזרחי יאיר.

הנה כי כן, מההסכמים האמורים עולה כי המשיבה הינה בעלת מלוא הזכויות בנכס לאחר שירשה 1/9 מהזכויות ורכשה את יתרת הנכס מבני משפחתה (8/9 ממחצית הנכס).

יצוין כי עו"ד גולדנצוויג מונה ככונס נכסים ביום 11/2/02 על ידי בית משפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 7892/99 לצורך ביצוע פירוק של השיתוף בין בעלי הזכויות בנכס, וזאת בעקבות פסק דין שניתן בספטמבר 1996 על ידי כב' השופטת שרון בת.א. 4966/89 בו ציוותה על פירוק השיתוף בין בעלי הזכויות בנכס.

מפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת שרון עולה כי מדובר בבניין שנבנה בתחילת שנות השישים במאה הקודמת ובו שתי קומות מעל קומת עמודים.

אימה המנוחה של המשיבה גב' מתנה מזרחי ז"ל היא שרכשה מכספה את המגרש והחלק הארי של הבניה מומן מכספיה, אם כי כל אחד מהאחים השקיע בבנייה, מי יותר ומי פחות.

בפסק הדין נקבע כי האם והיא בלבד הייתה הבעלים של הנכס.

לאחר מותה של מתנה מזרחי ז"ל בשנת 1983 ירשו אותה 9 ילדיה לרבות המשיבה, כשכל אחד קיבל 1/9 מהנכס.

בית המשפט קבע כי פירוק השיתוף בין היורשים יבוצע בדרך של מכירה, ואולם ביחס לדירה נשוא המחלוקת דנן נקבע כי היא תימכר כדירה תפוסה על ידי דייר מוגן, וזאת לאחר שהוכח כי מאיר מזרחי (להלן: "מאיר") החזיק בה באופן בלעדי וכי אימו לא התנגדה לחזקתו הייחודית בדירה.

בפסק הדין נאמר עוד כי מאיר עצמו העיד כי הוא מחזיק בדירה מכוחו של אלי גלילי (אלי, אשר נפטר בפברואר 2004 ויקרא להלן: "המנוח גלילי ז"ל").

בית המשפט לא מצא לנכון להכריע במהות היחסים בין מאיר לבין המנוח גלילי ז"ל ביחס לדירה הנדונה, וקבע כך במפורש.

המשיבה ומר מזרחי יאיר הגישו לבית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 2028/03) ערעור על קביעתה של כב' השופטת שרון לפיה הדירה הנדונה תימכר כתפוסה, היינו, בכפוף לזכויות של דייר מוגן לפי סע' 33 (א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

הערעור נדחה בפסק דין שניתן ביום 4/7/05.

בית המשפט קבע כי המשיבה רכשה את הדירה דנן (וכן דירה נוספת בבניין שלגביה נקבע כי תימכר כתפוסה) ביודעה כי היא תפוסה ועל כן אין מקום לטענתה כי שילמה עבור הדירות מחיר העולה על שווי הבניין.

בית המשפט קבע עוד כי "אין אנו רואים מקום לקבל את הערעור בנושא דירת גלילי בין אם הוא נוגע לעיזבונו ובן אם הוא נוגע למזרחי. אם למערערים טענה כלשהי הנובעת מפטירתו של המנוח אין מקומה בערעור זה".