החלטה בתיק בשא 168572/05 - פסקדין

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, בגין שתי תאונות             

דרכים שארעו לתובעת.

התאונה הראשונה ארעה ביום 14.3.93 (להלן: "התאונה הראשונה").

התאונה השניה ארעה ביום 24.12.99 (להלן: "התאונה השנייה").

בסעיף 2 לכתב התביעה נטען כי שתי התאונות ארעו בעת שהתובעת, נהגה ברכב.

בישיבת יום 9.3.04, הצהיר ב"כ הנתבעות כי הנתבעות, מודות בקיום פוליסת ביטוח חובה תקפה,

לגבי כל אחת מהתאונות, אך חולקות על נסיבות ארוע התאונה השנייה.

מחקירתה הנגדית של התובעת, התברר כי בניגוד לנטען בתביעה ובתצהיר העדות  הראשית,  בעת

ארוע התאונה  השנייה, נהג בעלה של התובעת, ברכב. לפיכך, מבקשת התובעת,  בשלב  זה,  לאחר

תום שמיעת הראיות, לתקן את תביעתה כך שיטען כי התאונה השנייה, ארעה בעת שנסעה  ברכב,

אשר היה נהוג על ידי בעלה, נודד אילן (להלן: "הנהג").

כן מבקשת התובעת, להגיש כראיה נוספת, אישור משרד הרישוי, לגבי תוקף רישיון הנהיגה של הנהג.

לחילופין, עותרת התובעת, לצרף את הנהג כנתבע נוסף למרות שלטענתה, לאור הוראת סעיף 21 (א) (2) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"), אין  צורך  בדבר.

הנתבעות, מתנגדות לבקשה, ממספר טעמים שעיקרם; התיישנות והעדר תצהיר  התומך  בעובדות

הנטענות בבקשה.

דיון

2.         תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי בית המשפט, רשאי להורות, בכל

עת, על תיקון כתב טענות, על מנת שניתן יהא להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.

3.         אשר לטענת ההתיישנות - התיקון המבוקש, נוגע  לשאלת  זהות  הנוהג  ברכב, בעת ארוע  התאונה