החלטה בתיק בשא 16643/06 - פסקדין

בפניי בקשה להתיר למבקש המצאה של כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כך שיומצאו למשיבה 2 בכתובתה שבפקיסטן ולמשיבה 3 בכתובתה אשר באנגליה.

התביעה בתיק העיקרי הנה תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המבקש כנגד המשיבות, בגין חוב שעמד במועד הגשת התביעה ע"ס 694,000 ש"ח, וזאת בהתאם להסכם מיום 17.11.04 (להלן: "ההסכם"). באותו הסכם מודות המשיבות כי יתרת חובן למבקש נכון לאותו מועד הינה 654,000 ש"ח, וזאת בגין הלוואות שונות שנטלו ממנו. הוסכם כי המשיבות ישלמו למבקש את חובן באמצעות המחאת זכויות שיש להן אצל צד שלישי, קבלן בשם דב שולדר. יחד עם זאת, נקבע בהסכם כי אין המבקש חייב להמתין במימוש זכויותיו עד שיקבלו המשיבות את המגיע להן מאותו צד שלישי ולפיכך, במידה והחוב לא ישולם לו תוך 30 יום, יוכל לנקוט בהליכים לגבייתו. מכאן תביעתו.

על ההסכם האמור חתומה המשיבה מס' 1 בשמה ובשם המשיבות 2 ו-3, לאחר שהציגה ייפויי כוח כלליים מיום 1.6.1993 מכוחם הוסמכה לפעול בשמן. יצוין כי משיבות מס' 1 ו-2 הן אחיות ומשיבה מס' 3 היא דודתן.

לטענת המבקש, יש לאפשר לו להמציא כתבי בי-דין למשיבות 2 ו-3 אל מחוץ לתחום השיפוט וזאת מכוח הוראות תקנה 500(4)(א),(ב),(ג),(5) ו-(7) לסדר הדין האזרחי. לשיטתו, מאחר וההסכם נחתם בתחומי המדינה, ובשים לב לכך שהמשיבות 2 ו-3 התקשרו עמו באמצעות מורשית המתגוררת במדינה (משיבה 1) והפרת ההסכם נעשתה אף היא בתחומי המדינה, קמה לו עילה להמצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט.

תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי מונה שורה של נסיבות, אשר קיומה של כל אחת מהן מהווה תנאי למתן היתר על ידי בית המשפט להמצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט. יחד עם זאת, אף אם יוכח קיומה של אחת מן הנסיבות המנויות בתקנה זו, עדיין מוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להתיר את ההמצאה אם לאו, וזאת משום שהמצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה מהווה ביטוי דיוני להטלת מרות שיפוטם של בתי המשפט בישראל על נתבע היושב מחוץ לתחום שיפוטם. בהטלת מרות זו כרוכה סכנה להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי הנימוס הבינלאומי "משום כך חייבת גישת בית המשפט לבקשה כזאת להיות זהירה וכל ספק פועל לטובת תושב החוץ, כלומר נגד הזמנתו להתדיין בארץ" (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם בע"מ, פד"י כא(2),250-251 ; ראו עוד- א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שביעית 2003, עמ' 542).

תקנה 500(4)(א) מורה כי בית המשפט רשאי להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה כשמדובר בתובענה שהיא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו, או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, והחוזה נעשה בתחום המדינה. סעיף קטן (ב) קובע  כי גם מקום שהחוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה, רשאי בית המשפט להתיר המצאה כאמור. כך גם לגבי חוזה עליו חלים דיני המדינה לפי כתבו או מכללא, כאמור בסעיף קטן (ג).

בחנתי את המסמכים שצורפו לבקשה וכן את כלל המסמכים בתיק העיקרי ומצאתי כי דין הבקשה להתקבל. ההסכם שבין הצדדים נערך בתחומי המדינה-בחיפה וברור, הן מכללא, שביצוע ההסכם אמור היה להתקיים בתחומי המדינה, וכי חלים עליו דיני המדינה. בסעיף 9 להסכם נקבע כי: "מוסכם על הצדדים כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, יידון בפני בית המשפט המוסמך בישראל לפי החוק הישראלי".

בהקשר זה אני רואה לסלק כבר בשלב מקדמי זה את טענת המשיבה 3 לפיה יפויי הכוח חסרי תוקף על שום שחלפו למעלה מעשה שנים ממועד חתימתן. לעניין זה נסמכת המשיבה על הוראות סעיף 6(א) לחוק להגנת רכוש מופקד, תשכ"ה-1964. אלא שסעיף זה מונע שימוש ביפוי כוח בן למעלה מעשר שנים שניתן לצורך ביצוע רישום בפנקסי המקרקעין ואין בו כדי לבטל או להגביל תוקפו של יפוי כוח שניתן לצרכים אחרים כגון המקרה דכאן.

די באמור לעיל כדי לקבל את הבקשה. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם יתר חלופותיה של תקנה 500 עליהן מסתמך המבקש, מתקיימות. ההסכם נחתם באמצעות מורשה המתגוררת בארץ (משיבה 1) ואף ההפרה המיוחסת למשיבות בכך שלא שילמו חובן למבקש, נעשתה בתחומי המדינה.

על יסוד מקבץ הנימוקים שמניתי לעיל, אני נעתר לבקשה ומתיר למבקש המצאה אל מחוץ לתחום לפי תקנה 500. ההמצאה תעשה על ידי המבקש תוך 30 יום מהיום.

בנסיבות, נדחה קדם המשפט ליום 7.3.07 שעה 8:30.

ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ז (19 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: