החלטה בתיק בשא 166135/07 - פסקדין

ההליכים המשפטיים והעובדות הרלבנטיות :

1.                  בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 6.6.07 בו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 45,100 ש"ח והוצאות משפט.

2.                  מדובר בתובענה לתשלום סכומי כסף עפ"י הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.2.07, במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגד המבקש בבית המשפט המחוזי בת"א, בו הורשע עפ"י הסדר טיעון בעבירות מין שביצע במשיבה. נטען כי המשיבה התנגדה להסדר שנרקם עם התביעה והתכוונה להגיש הצהרת נפגע לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001. עפ"י ההסכם משכה המשיבה את התנגדותה בתמורה לפיצוי בסך של 50,000 ש"ח (נוספים על הפיצוי במסגרת הסדר הטיעון). הפיצוי היה אמור להשתלם בתשלומים והמבקש שילם כמחצית מהתשלום הראשון, אולם חרף דחיות של מועדי התשלום ולאחר שנגזר דינו של המבקש, לא שילם את יתרת הפיצוי עפ"י ההסכם.

3.                  המבקש עתר להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, וזאת בתוך 10 ימים ממועד  סיום ריצוי עבודות השירות (שריצה כחלק מהעונש שהוטל עליו עפ"י הסדר הטיעון). לאחר שניתנה זכות תגובה למשיבה והוגשה תשובת המבקש, בהחלטה מיום 14.5.07 האריך כב' הרשם משה כהן את המועד להגשת הבר"ל  עד יום 28.5.07.

4.                  משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד, ניתן כאמור פסק דין.

5.                  למען השלמת התמונה יצוין כי ננקטו מטעם הצדדים הליכים משפטיים נוספים ורבים, ביניהם הוטל צו עיכוב יציאה מהארץ, המבקש עתר לביטולו, המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשם להתנות עיכוב פסק הדין בהפקדת ערובה. המבקש הגיש בקשה נוספת להארכת המועד וזו נדחתה.

6.                  המבקש טען בבקשתו לביטול פסק הדין כי לא יכול היה לקבל מתיק בית המשפט את המסמכים הרלבנטיים לצורך הגנתו מאחר והוא מרצה עבודות שירות והפנה לכך שהוא אדם חולה שהעונש שהושת עליו גורם לו לעוגמת נפש.

7.                  המשיבה טענה בתגובתה כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים והפנתה לכך שהבקשה אינה מפרטת כל עילת הגנה אפשרית ומתכחשת לטענה כי לא היו בידי המבקש כל המסמכים הרלבנטיים להגנתו.

8.                  לאחר שנדחתה בקשת המבקש לדחיית מועד דיון שנקבע בתיק (וזאת בטענה כי המבקש טרם הסדיר את ייצוגו), התקיים ביום 24.10.07 דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו עתר ב"כ המבקש לתקן את הבקשה לביטול פסק דין. במסגרת הסדר דיוני הוסכם בין הצדדים כי המבקש יגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק דין בתנאי שיופקדו הוצאות בשיעור שיקבע והובהר שאין בתיקון כדי להוות הסכמה להארכת מועד להגשת הבקשה המתוקנת.

9.                  המבקש אכן הגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין, בה העלה, בין השאר הטענות כי הוטעה ע"י המשיבה עובר לחתימת ההסכם בנוגע להשתכרותה וכי התקשר בהסכם כתוצאה מכפיה ועושק כשחרב המאסר מוטלת מעל ראשו. באשר לסיבת המחדל, הפנה המבקש לכך שעתר שלוש פעמים לקבל ארכה להגשת בר"ל, אך בית המשפט האריך את המועד עד ליום 28.5.07 בו ריצה עדיין את עבודות השירות ולא יכול היה לטפל בענייניו.

10.              המשיבה הגישה תגובה מפורטת לבקשה המתוקנת והפנתה לכך שהבקשה המתוקנת (להבדיל מהבקשה המקורית) הוגשה באיחור ובחלוף 30 יום מועד קבלת פסק הדין ולא הובא בה טעם מיוחד לענין זה.

בנוסף העלתה המשיבה טענה בדבר חוסר סמכות לדון בבקשה, מאחר ולשיטתה, מהווה הבקשה ערעור מוסווה על החלטת כב' הרשם כהן.

11.              ביום 6.11.07 התקיים בפני דיון בו נחקר המבקש ואף עו"ד ברעם שתצהירה הוגש בתמיכה לתגובת המשיבה ומשסיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם, ניתנת החלטתי זו.

דיון :

12.              ראשית, לטענת המשיבה בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה המתוקנת לביטול פסק דין. ב"כ המבקש הבהיר בסיכומיו כי הבקשה המקורית הוגשה במועד. באי כח המשיבה  הבהירו כי הסכמת המשיבה לתיקון הבקשה המקורית נעשתה מבלי לוותר על הטענה שהבקשה המתוקנת תוגש בעצם בחלוף 30 יום ממועד קבלת פסק הדין וככזו היא בגדר בקשה שהוגשה לכאורה באיחור.

כידוע, עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה, אלא אם אושרה הארכת מועד בהסתמך על טעם מיוחד לפי תקנה 528.

במקרה דנן, הבקשה המקורית הוגשה במועד, אולם עצם התיקון שנדון רק בדיון שנקבע בבקשה המקורית גרר איחור לכאורה בהגשת הבקשה.

לטעמי עצם הכשרת התיקון מכשיר את המועד והבקשה המתוקנת נתפסת כאילו הוגשה במועד בו הוגשה הבקשה המקורית. זאת משמעותו של תיקון בקשה להבדיל ממחיקת הבקשה המקורית והגשת בקשה חדשה. תיקון הבקשה המקורית הוכשר במסגרת סמכותי לתקן כל פגם בהליך לפי תקנה 524 לתקנות ונועד לברר את השאלות השנויות במחלוקת.

משהבקשה המקורית הוגשה במועד, אני רואה גם בבקשה המתוקנת כבקשה שהוגשה במועד. בכל מקרה ממילא לא הייתי סבור שיש לדחות את בקשת המבקש מעצם האיחור לכאורה ויש לבחון אותה לגופא.

13.              שנית, לטענה המקדמית הנוספת שהעלתה המשיבה ולפיה בית המשפט נעדר סמכות לבטל את פסק הדין ולהאריך המועד להגשת בר"ל מאחר וכבר ניתנה החלטת כב' הרשם כהן מיום 14.5.07 וזו קצבה המועד. עפ"י הטענה, מדובר בהחלטה שניתנה לאחר קבלת עמדות שני הצדדים והסמכות לשנותה נתונה לערכאת הערעור. משכך, נטען שמתן החלטה אחרת בבקשה דנן, הופך, הלכה למעשה את החלטת כב' הרשם כהן ומהווה ערעור מוסווה.

ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי ההחלטה על מתן פסק דין בהיעדר הגנה מכילה וממזגת בתוכה את החלטת כב' הרשם כהן שלא ליתן למבקש ארכה נוספת להגשת בר"ל. משניתן פסק דין מבלי שנפרשה בבית המשפט הגנת הנתבע, אנו בגזרת תקנה 201 לתקנות והגשת ערעור על החלטת כב' הרשם כהן, אינה בגדר ההליך הראוי בנסיבות.