החלטה בתיק בשא 16528/06 - פסקדין

1.         בקשת המבקשת, שאיננה בעלת דין בתיק העיקרי, לעיין בו וזאת בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון").

2.         תחילתו של התיק בתובענה שהגישה פלרם תעשיות (1990) בע"מ (להלן: "פלרם") כנגד ICC Industries inc. (להלן: "ICC"), ובה עתרה לחייב את ICC לשלם לה תשלומים המגיעים לה  מכוח ערבותה של ICC להתחייבויות חברת תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (להלן: "תא"ל"), המצויה, כיום, בהליכי פירוק.

3.         לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם פלרם הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 11.12.2006.

4.         בת"א (מחוזי חיפה) 187/05 מתבררת תובענה שהגישה המבקשת כנגד ICC ובה היא עותרת לחייב את ICC בתשלום סכומים המגיעים לה, לטענתה, מכוח ערבותה של ICC להתחייבויות תא"ל.

זהות הסוגיות העתידות להתברר, לרבות זהות הנתבעת, היא ICC, והפועלים מטעמה ומהות ההתחייבות שניתנה על-ידה, מצדיקות לטענת המבקשת מתן היתר לעיון בתיק, ובמיוחד עיון במסמכים שהוגשו על-ידי ICC, עיון אשר עשוי לגלות פרטים ומידע שישפכו אור על המסכת העובדתית אשר תידון בינה ובין ICC, ובעיקר בנוגע למהות יחסי ICC ותא"ל.

בהחלטתי מיום 6.12.2006 התבקשו תגובת פלרם ותגובת ICC.

5.         בתגובתה מתנגדת פלרם לבקשה. לטענת פלרם, המסמכים העיקריים המצויים כיום בתיק הם התצהירים שהוגשו על-ידה. מסמכים אלו, לא זאת בלבד שהם מגלים סודות מסחריים שלה, ובהם בין היתר המחירים ותנאי הסחר בינה ובין תא"ל, אלא שעל-פי האמור בבקשה עצמה, אין בהם כדי להועיל למבקשת, המעוניינת בעיקר לעיין במסמכי ICC.

גם ICC מתנגדת לבקשה. לטענת ICC, הסתיימו במסגרת תיק 187/05, המתנהל בינה ובין המבקשת, הליכי הגילוי והעיון במסמכים. המבקשת, כך לדברי ICC, לא ביקשה במסגרת הליכים אלו גילוי ועיון במסמכים הנוגעים לתיק כאן. כיוון שכך מנועה המבקשת מלבקש העיון המבוקש בבקשתה זו. היעתרות לבקשה תהווה פתיחה מחדש של ההליכים המקדמיים, שכאמור, נסתיימו זה מכבר. עוד טוענת ICC כי התשתית העובדתית בשני התיקים הינה שונה.

6.         עיון בתיקי בית המשפט מוסדר בתקנות העיון. ההסדר הקבוע בתקנות אלו ביטל את ההסדר שהיה קבוע בתקנות הארכיון, 1935 (לסקירת הרקע לתקנות ראה בבג"צ 1/49 ערן שני -יראקצ'י נ' שר המשטרה, תק-על 2006(1), 2670, עמ' 2671).

תקנה 4(א) לתקנות העיון קובעת כי:

כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

על-פי התקנה האמורה מסורה אפוא זכות העיון בתיק בית המשפט לא רק לבעלי הדין עצמם, אלא "לכל אדם".

תקנה 4 מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול ואת הדרך שיש לפעול בה עם הגשת בקשה לעיון. ראשית, כאמור לעיל, מגבילה התקנה את העיון בתיק מקום בו העיון אסור על-פי דין. בהמשך מציינת התקנה כי:

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

7.         פרשנות הוראות אלו נידונה במספר פסקי דין (ראה בג"צ 1/49 הנ"ל; בג"צ 9474/00 אליעזר גל  נ' ראש עיריית חיפה, מר מצנע, פ"ד נט(3), 714; בג"צ 4405/97 המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט בע"מ נ' שר החינוך והתרבות, תק-על 2005(2), 995; ע"א 8849/01 צבי סבוב, עו"ד נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385), ואף יושמה במספר לא מבוטל של פסקי דין (ראה, בין היתר, עע"מ 3202/05 עיריית רמת השרון נ' אשר גנין, דינים עליון, כרך עט 287; בג"צ 6134/02 קיבוץ משמר העמק נ' ממשלת ישראל, דינים עליון, כרך עט 133; ע"א 3914/91 רמזי לחאם נ' פקיד שומה נצרת (אתר נבו); בג"צ 532/74 גדעון בן זאב נ' המועצה הציבורית להנצחת החייל (אתר נבו); בג"צ 10076/02 הארגון לקידום מעמד השוטר והסוהר נ' נציב שירות בתי הסוהר, דינים עליון, כרך עד 260; ע"א 1863/99 סאלים סנדוקה נ' סוהיל חלבי, דינים עליון, כרך עג 500; בג"צ 3282/98 גריגורי לוצ'ינסקי נ' שר הפנים, דינים עליון, כרך עח  284).

8.         כפי שניתן ללמוד מסקירת הפסיקה ומהתקנות, נקודת המוצא הינה כי לכל אדם זכות עיון. זכות זו נגזרת מעיקרון פומביות הדיון (בג"ץ 1447/03 תובל ש"י נ' פנים להתחדשות יהודית לישראל,פדאור (לא פורסם) 04(17) 528). כך נאמר בע"א 4825/97 זרח גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, בעמ' 437, כי:

הזכות לעיין במסמכי בית-המשפט, ואף הזכות לפרסם את תוכנם, נגזרות מסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, הקובע את עקרון פומביות הדיון, ומן הכלל החל על כל רשות ציבורית הממלאת תפקיד על-פי דין, ולפיו, בהעדר הוראה חקוקה הקובעת אחרת, מסמכים שברשותה צריכים להיות גלויים ופתוחים.