החלטה בתיק בשא 165139/06

בקשת נתבעת לדחייה על הסף של תובענה מחמת התיישנותה. 

ואלו העובדות הצריכות לענייננו :

המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשת, אצלה היה מבוטח, כנטען בכתב התביעה, בפוליסה לביטוח תאונות אישיות.  

בכתב התביעה מבקש המשיב, כי המבקשת תפצה אותו בגין נזקי הגוף, שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו, ביום 20.6.01, עת שסולם חירום, שהרים מתח את כתפו בחוזקה.  המשיב מבקש, לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו בהתאם לפוליסה בגין נכותו הצמיתה ובגין אבדן כושר עבודה.

להשלמת התמונה יצויין, כי עקב התאונה, וכעולה מכתב התביעה, פנה המשיב למל"ל, וועדה רפואית מטעם זה האחרון העריכה, בתאריך 26.1.05 את נכותו הצמיתה של התובע, בשיעור של 25%, וזאת החל מיום 1.9.04. 

כבר בכתב ההגנה בקשה המבקשת לדחות את התביעה, שהוגשה כנגדה על הסף, מחמת התיישנות.

התיישנות

לטענת המבקשת, לאור היותה של התביעה תביעה לתגמולי ביטוח, הרי שבהתאם לפוליסת הביטוח ועל פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים, הרי שהתביעה, שהוגשה בתאריך 1.8.05, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.    

המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, רק ביום 26.1.05 התגבשה נכותו הצמיתה  ומכאן, שהתביעה אשר הוגשה ביום 1.8.05 הוגשה במועד.

דיון

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

במקרה שלפנינו, ומשהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו-

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח"

פרופ' ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 95-96 מבהיר, כי:

"אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה.

והוא קובע שני דברים:

1. את האורך של תקופת ההתיישנות; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן". 

בפסק הדין בעניין ע"א 3812/91, רע"א 5423/91 ברבארה נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441, 454 הבהיר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט אור), כי יש לפרש את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כבא לקצר את תקופת ההתיישנות, הקבועה בחוק ההתיישנות, לשלוש שנים, תוך שהוא מדגיש כי-