החלטה בתיק בשא 165/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בתיק בל (ב"ש) 2547/07 (כב' השופט אילן סופר). פסק הדין ניתן ביום 13.1.08 במעמד הצדדים, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 12.2.08. הבקשה להארכת מועד, בצירוף הודעת הערעור, הוגשה ביום 21.2.08 (להלן: "הבקשה").

2.      הרקע לבקשה, כפי שעולה מהמסמכים שבפני, הינו בתמצית:

2.1.   המשיב הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון מהם הוא סובל כ"תאונת עבודה". תביעתו הוגשה בהתאם להוראות סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. פקיד התביעות הכיר בירידה בשמיעה כתאונת עבודה והתביעה להכיר בטנטון נדחתה.

2.2.   ועדה מדרג ראשון לא מצאה לנכון לקבוע נכות בגין טנטון. המשיב הגיש ערר לוועדה לעררים. הועדה לעררים החליטה בסופו של יום שלא לדון בתלונות על הטנטון ולהחזיר את הדיון בדבר תביעת המשיב להכיר בטנטון כתאונת עבודה לפקיד התביעות.

2.3.   פקיד התביעות לא שינה את עמדתו כאמור. לפיכך, קבעה הועדה לעררים כי היא מנועה מלדון בתביעת המשיב לקביעת נכותו בגין הטנטון.

2.4.   בית הדין קמא קבע בפסק דינו כך:

"לדעת בית הדין נפלה שגגה אצל הוועדה לעררים, כאשר הפנתה את התובע חזרה לפקיד התביעות על מנת שהוא יכריע האם הטנטון הוא תאונה בעבודה. מרגע שפקיד התביעות הכיר בירידה בשמיעה כ'תאונת עבודה', הטנטון הוא פועל יוצא של אותה ירידה בשמיעה. התנאים לצורך הכרה בטנטון כ'תאונת עבודה' אינם תנאים עובדתיים גריידא, אלא יש צורך במומחיות רפואית על מנת לקבוע אותם. מומחיות זו, קיימת לחברי הוועדה לעררים כפי שהיתה לחבר הועדה מדרג ראשון. לוועדה יש אף סמכות לקבוע קשר סיבתי בין פגיעה לבין העבודה. אשר על כך, הדיון מוחזר בזאת לוועדה הרפואית לעררים, אשר בהסתמך על החומר הרפואי המצוי בפניה, ובהתעלם מהחלטת פקיד התביעות, תקבע האם התובע זכאי לדרגת נכות בגין הטנטון, וזאת בין השאר גם בהתאם לתנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי לעניין זה". 

3.      תמצית נימוקי הבקשה:

3.1.   בשל תקלה, הגיע התיק באיחור ממשרדו המקומי של המבקש בבאר שבע אל משרדו הראשי בירושלים.

3.2.   מדובר באיחור של ימים בודדים ולכן לא נוצרה למשיב ציפייה סבירה לסופיות ההליכים .

3.3.   סיכויי הערעור גבוהים, לנוכח העובדה שעניינו של המשיב הוחזר לוועדה הרפואית שעה שפקיד התביעות דחה את טענת המשיב להכיר בטנטון כתאונת עבודה.

4.      המשיב התנגד לבקשה, ביום 11.3.08, מנימוקים אלה:

4.1.   המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת מועד. הבקשה הוגשה באיחור של 8 ימים ומדובר בטעות שניתן לגלותה ע"י בדיקה שגרתית.

4.2.   לא הוגש תצהיר לתמיכה בטענה העובדתית לפיה הגיע תיקו של המשיב באיחור למשרדו הראשי של המבקש.

4.3.   המשיב פיתח ציפייה לגיטימית לסופיות ההליכים. פסק הדין ניתן במעמד הצדדים ולכן לו סבר ב"כ המבקש כי נפלה שגגה בפסק הדין היה עליו לדווח על כך למבקש בהקדם וליתן למשיב הודעה על הכוונה להגשת ערעור.

4.4.   סיכויי הערעור קלושים.

5.      בתגובת המבקש מיום 24.3.08 הוסף:

5.1.   המבקש נותן הסכמות להארכת מועד להגשת ערעור של מבוטחים גם כשמדובר בתקופות של שלושה חודשים.

5.2.   בית דין זה קיבל לא אחת בקשות דומות להארכת מועד מטעם המבקש, כאשר היה מדובר באיחור קצר .