החלטה בתיק בשא 164770/05 - פסקדין

הבקשה

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה זמני לפיו נתבקשתי להורות למשיבים (להלן: "המשיבים"):

א)         להימנע מביצוע  עבודות בנייה מכל סוג שהוא בנכס ברחוב כמוס עגיב פינת רחוב הורד בישוב רמת פנקס והידוע כגוש 6223 חלקה 97 (להלן: "הנכס").

ב)         להימנע מגרימת כל נזק לכביש, מדרכה, עמודי תאורה, עצים וכיו"ב בתחומי הרחוב הגובלים ו/או המצויים בקצה החלקה.

ג)          להימנע מתפיסת חזקה בתחומי הרחוב הגובלים ו/או המצויים בקצה החלקה.

במקביל הוגשה תובענה בה נתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעים ולהורות להם בנוסף, כי יתקנו את כל הנזקים אשר נגרמו במסגרת ביצוע העבודות בנכס וכי החלק המסוים בנכס המשמש את הציבור כרחוב, ייוותר ככזה באופן שייקבע, כי הציבור רכש זיקת הנאה בו (להלן: "התובענה").

רקע

2.         המבקשת הייתה והינה, בכל הזמנים הנוגעים לבקשה זו, מי שבתחום שיפוטה המוניציפאלי מצויים הישובים: רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס (להלן: "המבקשת").

המשיב 1 היה והינו, בכל הזמנים הנוגעים לבקשה, תושב רמת פנקס והבעלים של נכס ומקרקעין אשר על חלק מהם, נסלל על ידי המבקשת, כביש ומדרכה המשמשים למעבר של הולכי רגל ורכבים (להלן: "המשיב").

דרך כאמור קיימת במקום, מזה כ-30 שנה (לטענת המשיב רק 23 שנה), משמשת את הציבור במהלך אותן השנים, והיא שופצה לפני כ- 10 שנים ובכלל זה ננטעו בצידה עצים, הוצבו עמודי תאורה, המדרכה רוצפה במרצפות אקרשטיין כאשר בלאו הכי, פעולות אלו גם הן בוצעו ע"י המבקשת בתוך הנכס  של המשיב  (להלן: "הדרך").

3.         במחצית הראשונה של 2004 החליט המשיב, כי הוא מעוניין בשינוי פני הנכס שבבעלותו על ידי הריסת בנין קיים ובניית 4 יחידות דיור חדשות. לצורך יישום מטרה זו, פנה המשיב אל הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה "אונו" בבקשה לקבלת היתר לביצוע אותו השינוי בנכס (להלן: "הועדה").

4.          היתר כאמור ניתן למשיב בחודש דצמבר 2004 (להלן: "ההיתר"), ולאחר מכן החל זה האחרון בביצוע העבודות בנכס, כשעל מנת לתחום את שטח העבודות בנכס וכן לשם בניית חנייה בנכס, תפס המשיב את הדרך הסלולה במקום והציב על הכביש ועל המדרכה, גדר אישכורית, ובכלל זה (לשם אותה המטרה), הוסרו גם מספר עמודי תאורה ועצים.

5.           המשיבה 2 הינה חברה קבלנית, אשר הועסקה על ידי המשיב 1 לצורך ביצוע העבודות בנכס ומסביב לו, ומשום שעמדתה לא הובאה בפני, אין בכך בכדי לגרוע מחיובה נוכח החלטה כזו או אחרת, אשר תינתן בבקשה זו וכפי שהתרשמתי ממהלך הדיון שבפני עמדתה זהה לעמדת המשיב (להלן: "החברה הקבלנית").

טענות הצדדים

6.          לטענת המבקשת, המדובר בדרך אשר נסללה על ידה לפני למעלה מ- 30 שנה לשימוש הציבור ולרווחתו וזאת במסגרת הוראות תוכנית מתאר מקומית, שחלה בין היתר על הנכס, כשדרך זו משמשת את כלל הציבור ואת תושבי רמת פנקס בעיקר.

רק בסמוך למועד בו נתקבל ההיתר בידי המשיב נתברר ונתחוור למבקשת, כי אותה הדרך שנסללה, מצויה בחלקה בקצה  המקרקעין  והנכס  שבבעלותו של המשיב.

מייד עם היוודע הדבר, ועוד בטרם החל המשיב בביצוע העבודות בנכס, פנתה המבקשת אל המשיב מספר פעמים בבקשה, כי יימנע מתחילת ביצוע העבודות, ובכלל זה יימנע מפגיעה בדרך הסלולה במקום, וזאת עד למציאת פיתרון מוסכם על דעת שני הצדדים.

           עוד טוענת המבקשת, כי ההיתר המבוקש על ידו של המשיב ניתן לו ככל הנראה מסיבות שאינן ברורות ובלי שהוועדה שמה ליבה למהות ופרטי הבקשה ולעובדה, כי הדרך נסללה במקום עוד מלפני תקופה ארוכה של כ- 30 שנה, ולפיכך למבקשת קיימת זכות חזקה באותו חלק מהקרקע עליו נסללה הדרך. ואם רצה המשיב לתפוס חזקה זו במסגרת ביצוע העבודות בנכס, הרי שהיה עליו להיזקק לערכאה שיפוטית על מנת שזו תכריע במחלוקת, ובינתיים אסור היה למבקש לפעול לשינוי המצב הקיים עד שתוכרע מחלוקת זו.

             יתר על כן, בהתאם לאמור בסעיף 92 לחוק המקרקעין, רכש הציבור החולף במקום ומשתמש בדרך הסלולה בו דרך קבע, זיקת הנאה שאף נזקפת לטובתה זכות הרישום היות ומדובר בזיקת הנאה מכוח שנים, בהתאם לאמור בסעיף 94 לאותו החוק, ולפיכך גם כאן, באם רצה המשיב לשלול זכות זו מהציבור, היה עליו לפנות לערכאה השיפוטית על מנת שזו תכריע גם בנוגע למחלוקת זו.