החלטה בתיק בשא 164165/03 - פסקדין

1.              בפני בקשת רשות להגן, שהגיש מרדכי כהן (להלן: "המבקש"), כנגד תביעה כספית, שהוגשה נגדו ונגד אחרים על ידי בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב").

התביעה נגד המבקש מבוססת על חתימתו כערב כלפי הבנק לפירעון הלוואה, שקיבל
ב- 21.12.89 מנסור ירוחם ז"ל (להלן: "החייב"), לרכישת חנות. לטענת הבנק, החייב לא עמד בתנאי הסכם ההלוואה ונתקיימו הנסיבות בהן רשאי היה הבנק להעמיד ההלוואה לפירעון מיידי וכך עשה. לאחר שהחייב נפטר ב- 11.3.01, נעשו ארבעה ניסיונות למכירת החנות, שהייתה ממושכנת לטובת הבנק להבטחת החוב, אך ניסיונות אלה נכשלו;ההצעה היחידה, שעמדה על הפרק למכירת החנות, לא אושרה על ידי יו"ר ההוצל"פ; בהחלטתו
מ- 22.12.02 קבע יו"ר ההוצל"פ, כי נעשו מאמצים סבירים לממש המשכון ולכסות ההלוואה.

לאחר כל ההליכים הנ"ל, הוגשה תביעה זו של הבנק, נגד יורשתו של החייב ונגד הערבים, ובכללם המבקש.

המבקש הגיש בר"ל, שהינה  נשוא החלטתי זו.

להלן אתייחס לטענות ההגנה שהעלה המבקש.

הטענה, שהבנק לא יידע את המבקש מיד מלכתחילה באשר לפיגורים בתשלום ההלוואה  ובאשר להסדרים שעשה עם החייב.

2.              טוען המבקש, וטעונו פורט בתצהיר שצורף לבקשה, כי חוב ההלוואה המקורית, בתוספת ריבית והצמדה, שולם עם פטירת החייב באמצעות דמי הביטוח, שהמשיב גבה מחברת הביטוח בהסתמך על פוליסת הביטוח, שנעשתה על ידי המנוח עם קבלת ההלוואה, וכי יתרת החוב הנתבעת על ידי הבנק הינה בגין ריבית פיגורים בלבד.

לא הוכח שטענה זו הינה בבחינת הגנת בדים.

3.              טוען המבקש, וטיעון זה נתמך בתצהירו, כי החייב החל לפגר בהחזרי ההלוואה כבר מאוגוסט 1990 (שמונה חודשים לאחר קבלת ההלוואה), וכי ממועד זה החל הבנק לחייב את חשבון החייב בריבית פיגורים. הבנק לא יידע את המבקש בדבר פיגורים אלה ועל כך שהחשבון החל להיות מחויב בריבית פיגורים כבר באוגוסט 1990.

זאת ועוד, לטענת המבקש, הבנק ערך הסדרים שונים עם החייב, וכאשר החייב לא עמד בהסדרים עם הבנק נולדו החיובים בריבית פיגורים. גם בדבר הסדרים אלה ואי עמידת החייב בהם לא יידע הבנק את המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, יש בפעולות ובמחדלים, שפורטו לעיל, משום התנהגות רשלנית ו/או חסרת תום לב של הבנק; כתוצאה מהתנהגות זו, נמנע מהמבקש להקטין את נזקו. לפיכך לטענתו, יש לפטור את המבקש מחבותו כערב. ב"כ המבקש פונה אל בית המשפט בבקשה לאמץ את המדיניות, שנראתה למחוקק כראויה עם כניסת תיקון תשנ"ח לחוק הערבות לתוקף (ובמיוחד מפנה ל סע' 25, 26 לחוק לאחר שתוקן בתשנ"ח), ולקבוע, שאותה מדיניות תחול גם במקרה דנן, על אף שהערבות נחתמה לפני שנכנסו התיקון הראשון והתיקון השני לחוק הערבות לתוקף.

המבקש נחקר על תצהירו ולמעט ההודאה שנתקבלה מפיו, לפיה קיבל הודעה מהבנק על פיגורים בהחזרת ההלוואה לאחר מות החייב, לא הוכח שיתר טענותיו הינן בבחינת הגנת בדים.

4.              בתשובה לטענותיו הנ"ל של ב"כ המשיב, טוען ב"כ הבנק, כי בהסכם ההלוואה, עליו חתם  המבקש כערב, נכתב, כי ידוע לערבים, שבכל עת, ללא צורך בקבלת הסכמתם, רשאי הבנק לשנות את תנאי ההלוואה, להתפשר עם הלווה  או עם אחד הערבים,  וכי פעולה כזו לא תקנה לערבים זכות לשנות או לבטל את ערבותם;

עוד טוען ב"כ הבנק,  כי יש לדחות מכל וכל את טענת המבקש, שיש להחיל על המקרה את רוח הוראות חוק הערבות כפי שתוקן בתשנ"ח;

בנוסף, טוען הוא, כי בפועל כבר בדצמבר 95 נשלחה הודעה לערב, אותה צרף לסיכומיו (מכתב נספח ב' לסיכומים). כיוון, שבהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להתעלם ממוצגים המצורפים רק בסיכומי הטענות, מתעלמת אני ממכתב זה, שלא הוגש כראיה במסגרת החקירה הנגדית של המבקש, מה גם, שהמכתב שצורף ממוען לחייב ורק נכתב בתחתיתו שעותק ממנו מוען לערבים.

5.              על אף שהוראות חוק הערבות, תיקון התשנ"חאינן חלות על המקרה דנן, ולכן אין לאמץ את הוראותיו לענייננו, נראה, כי מכוח ההלכה הפסוקה, אין להתעלם מטיעונו של המבקש, שהבנק לא יידע אותו על כך שכבר באוגוסט 1980  החל החייב לפגר בתשלומיו וחשבונו חויב בריבית פיגורים, וכן שהבנק לא יידע אותו באשר להסדרים שונים, אליהם הגיע עם החייב.

לעניין זה מסתמכת אני על ההחלטה, שניתנה על ידי כב' הנשיא א' ברק - רע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג (4) 804, שאף היא התייחסה לערבות, שנחתמה לפני כניסתם של שני התיקונים לחוק הערבות  לתוקף. כב' הנשיא ברק קבע באותה החלטה, כי  הבנק הפר את חובת תום הלב בכך שלא יידע את הערבים בדבר האורכה שנתן לחייב העיקרי, וכי לנוכח הפרה זו, יש לפטור הערבים כדי הנזק שנגרם  להם (באותו מקרה נקבע, שמשמעות הדבר היא שחרור מלא של הערבים מערבותם).