החלטה בתיק בשא 164131/06

1.         בפני בקשות להארכת מועד והתנגדויות.

המשיבה פתחה כנגד המשיבה שני תיקי הוצל"פ:

תיק  0165261054 נשוא בש"א 164131/06 ע"ס 132,696 ש"ח (למועד הגשת ההתנגדות) להלן: "התיק הראשון".

תיק 0116725068 נשוא בש"א 164010/06 ע"ס 40,783 ש"ח (למועד הגשת ההתנגדות) להלן: "התיק השני".

הטענות בשני התיקים, הן לעניין הארכת המועד והן לעניין ההתנגדות, זהות.

2.         ב"כ המשיבה ויתר על חקירת המבקשת והצדדים הגישו סכומים בכתב. בפתח הדברים, יצוין, כי ב"כ המשיבה, צירף לסיכומיו, מסמכים למכביר. מסמכים אלה הינם בגדר "ראיות" אשר לא היתה מניעה להגשתם במסגרת חקירת המבקשת, ומשלא נעשה כן, אין מקום לצרפם לסיכומים. העובדה שמדובר במסמכים מתיקי ההוצל"פ אינה מכשירה את צירופם לסיכומים שלא באמצעות המבקשת. אשר על כן, ניתנת החלטה זו תוך התעלמות מראיות אלה.

הארכת המועד

3.         לטענת המבקשת, ההתנגדות לא הוגשה במועד מכיוון שהמבקשת פעלה בהליך של פש"ר. ביום 18/5/06 נדחתה הבקשה למתן צו כינוס, ואז הוגשו ההתנגדויות.

במאמר מוסגר יצוין, כי בסיכומים, טען ב"כ המבקשת כי ב"תיק ההוצל"פ השני" הוגשה ההתנגדות במועד, ואולם טענה זו נדחית על הסף בהיותה נוגדת את האמור בהתנגדות. בנוסף, בקשה להארכת מועד, מהווה כשלעצמה הודאה כי ההתנגדות מוגשת באיחור.

על כן, הריני קובעת כי בשני תיקי ההוצל"פ, הוגשו ההתנגדויות באיחור ועל כן, נדרש "טעם מיוחד" אשר יכשיר את הגשת ההתנגדויות באיחור.

4.         השאלה היא: האם העובדה שהמבקשת נקטה בהליכי פשיטת רגל, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד?

אין בנמצא הגדרה ממצה של אותו "טעם מיוחד" . בשפתו הציורית של  כב' השופט ב. אוקון (כתוארו אז):

 " טעם מיוחד" כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו."

(ע"א 00 / 6842 משה ידידיה נגד סול קסט ואח' פד"י נ"ה (2) 904). אך אותו "משהו" אינו מוגדר אלא גמיש ומשתנה בהתאם למכלול של נסיבות.

5.         על פני הדברים, בחירתה של המבקשת לצרף את תיקי ההוצל"פ להליך פשיטת הרגל והימנעותה מהגשת התנגדויות, אינה בגדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. המבקשת, משיקוליה, בחרה בהליך מסוים וזנחה את זכותה להגיש התנגדויות, ומשכך, אין לה להלין אלא על עצמה.

6.         מאידך, ניתן לראות בהתנהלותה של המבקשת משום "טעות שבדין".

            סוגיית הטעות בדין כטעם מיוחד עוררה דיונים שונים ולא הייתה נקייה מספקות. בעבר נקבע שהלכה היא בדיני הארכת מועדים שטעות של בעל ^-דין הנוגעת לעניין שבחוק אינה מהווה צידוק להארכת המועד, ואולם בסוגיה זו חלו תמורות משמעותיות.

בבש"א 6708/00 סקר כב' השופט אוקון תחומי משפט שונים במסגרתם הוכרה טעות שבדין כטעות אופרטיבית והעלה את השאלה האם יש טעם לשמור על שריד זה של אי-הכרה בטעות שבדין בתחום סדרי הדין.

מסקנתו היא:

" התשובה לשאלה זו חייבת להלום את מטרותיו של הדין. לא ניתן להותיר אי מבודד של חוסר התחשבות בטעות שבדין רק בתחום סדרי הדין. סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין"