החלטה בתיק בשא 16403/05 - פסקדין

1.         בתיק זה הוגשה התנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד. לעניין הארכת המועד טען המבקש כי לא קיבל כלל את האזהרה ולפיכך התנגדותו מוגשת במועד. לעניין ההתנגדות לגופו ש עניין טען המבקש כי השיקים נשוא תיק זה נמסרו במסגרת התקשרותו עם המשיבה לעבור קורס במכללה אותו היא מנהלת. מאחר והתברר כי הקורס אינו מתאים לו הגיע להסכמה עם מנהל המכללה על לימודים בקורס אחר, אולם קורס כזה לא נמצא.

            לטענת המבקש הוא שילם כבר משכר הלימוד, בתחילה נטען כי שילם 3,300 ש"ח ובהמשך התברר כי שילם רק 2,200 ש"ח, ואינו חייב בתשלום נוסף ואף זכאי להחזר הסכומים ששילם.

            הדיון בבקשה התקיים בפניי ביום 8.2.06, המבקש נחקר על תצהירו ובאי-כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, מצאתי מקום לקבל את ההתנגדות.

2.         לעניין הארכת המועד טען כאמור המבקש כי לא קיבל כלל את האזהרה, וכי אינו מתגורר כלל בכתובת בה נמסרה לו האזהרה לכאורה. טענתו בעניין זה לא נסתרה, המבקש טוען כי הוא מתגורר בכפר סבא, באותה כתובת שנמסרה למשיבה במסגרת ההתקשרות ביניהם ואף מופיעה על גבי השיקים. המשיבה לא הביאה ראייה כלשהי למסירת האזהרה לידי המבקש בכתובת אחרת, ולפיכך דין טענותיו בעניין זה להתקבל. אפשר וההליך הנכון מבחינה דיונית היה הגשת בקשה לראש ההוצל"פ לקביעה כי ההתנגדות מוגשת במועד, ולא בקשה להארכת מועד, אולם לגופו של עניין המסקנה היא כי המבקש הגיש התנגדותו כשורה.

אמנם ב"כ המשיבה העלה טענות לפיהן ניתן ללמוד מהתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד כאילו התקבלה האזהרה, אולם בהעדר כל ראייה אחרת בדבר המצאת האזהרה כדין, וכאשר המשיבה נמנעה מהבאת מבצע המסירה לעדות, אינני יכול לקבל טענות אלה.

3.         לעניין ההתנגדות גופה כאמור טען המבקש כי הקורס בו החל ללמוד נמצא לא מתאים עבורו. חקירת המבקש התמקדה בנסיון להפריך טענותיו של המבקש כנגד התאמת הקורס, כאשר נטען כי משהפסיק לימודיו לא יכול היה לדעת האם חל שינוי בהמשך או הוחלף מרצה.

            לדעתי, הטענה המרכזית, אשר לא נסתרה, היא הטענה כי המבקש הגיע להסכמה עם מנהל המשיבה כי ימצא עבורו קורס חלופי. אם אכן הגיע המבקש להסכמה כזו, כפי שטען, הרי השאלה אם הקורס המקורי היה ברמה מספיקה כלל אינה רלוונטית, שכן לפי הנטען המשיבה הסכימה להפסקת הלימודים בקורס זה.

כידוע, שלב הדיון בהתנגדות אינו המשפט עצמו ואף אינו קדם המשפט. הפסיקה מצווה עליי בשלב זה לקבל את דברי המבקש, ככל שלא נסתרו, בלא להיכנס לשיקולי מהימנות, ואם מציג הוא הגנה אפשרית מחויב אני לקבל את בקשתו.

אמר על כך בית המשפט העליון בבע"א 64/88, פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט ואף לא קדם משפט)".

לפיכך, השאלה אינה האם אמינה גרסת המבקש בעיני, או עורערה במסגרת החקירה. כל עוד לא הופרכה הגרסה כליל, ואם תוכח מהווה היא הגנה, מחוייב אני לקבל את הבקשה ולתת לו רשות להתגונן.

צודק בא-כוח המשיבה והעובדה שהמבקש לא ביטל את השיקים, אלא שסורבו הם עקב היעדר כיסוי, אינה יכולה לבוא בחשבון לזכותו. אולם עניין זה אף הוא לשאלת המהימנות בלבד ואינו מפריך את גרסתו הבסיסית.

4.         שקלתי האם אין מקום לקבוע כי על המבקש לשלם לפחות מחצית משכר הלימוד כפי שקובע ההסכם בין הצדדים במקרה והתלמיד מבטל את לימודיו בטרם התחיל הקורס, ומצאתי שלא לעשות כן. אם יתברר בסופו של דבר במסגרת המשפט גופו כי אכן הקורס מלכתחילה לא היה מתאים למצג שהוצג בפני המבקש ולהבטחות שניתנו לו, הרי שאין לתלות את האשם בביטול הלימודים במבקש, אלא במשיבה, ואין לחייבו בתשלום עקב כך.

5.         אשר על כן, הבקשה מתקבלת והמשך הדיון יהיה לפי תקנות סדר הדין המהיר.

            מאחר והמשיבה אוחזת בשני שטרות נוספים הקשורים לאותה עסקה, מן הראוי כי תתקן תביעתה ותצרף שטרות אלה לתיק זה, בכדי למנוע כפילות הליכים.

            הוצאות הבקשה שבפניי לא ייפסקו בשלב זה והדבר יובא בחשבון בידי בית המשפט אשר יכריע בתיק לגופו.

ניתנה היום י"ד בשבט, תשס"ו (12 בפברואר 2006).