החלטה בתיק בשא 163302/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים במעמד המבקש וב"כ המשיבה, במסגרת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב של 23,740 ש"ח שהגישה המשיבה נגד המבקש ו- 3 נתבעים נוספים: מנסור ניסים (להלן: " הנתבע 1"); מנסור שושנה (להלן: " הנתבעת 2"); ומנסור יערית (להלן: " הנתבעת 4") .

עיקר טענותיה של המשיבה בכתב התביעה הן כדלקמן:

1. הנתבעים 1 ו- 2 שכרו דירת מגורים שבבעלות המשיבה, ברחוב בלפור 82 בבת ים, וחידשו את הסכם השכירות עד לסוף חודש דצמבר 2005.
2. הנתבעים 3 ו-4 הינם ערבים לכל התחייבויות הנתבעים 1 ו-2 הנובעות מהסכם השכירות.
3. הנתבעים 1 ו- 2 נטשו את הדירה מבלי לתת הודעה מוקדמת, לא שילמו את דמי השכירות וכן השאירו חובות לגורמים שונים.
4. ביום 1.1.06 שלחה המשיבה מכתב התראה לנתבעים בדואר רשום, אך הנתבעים מתחמקים מתשלום חובם.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד בה טען כי ההודעה מלשכת ההוצל"פ אשר נשלחה למענו לא הגיעה לידיו משום שהוא אינו מתגורר בכתובת זו באופן קבוע. בנוסף נטען כי למבקש קיימות טענות מהותיות נגד הדרישה שהועלתה על-ידי המבקשת.

טענתו המרכזית של המבקש בתצהיר שצורף בתמיכה לכתב ההתנגדות היא שהיה חתום כערב לביצוע חוזה השכירות של הוריו בין 1/7/03 ל- 30/6/04, אך לאחר חידוש החוזה לא חתם על חוזה ערבות מחודש, ולכן אין לחייבו בתשלום החוב.

במסגרת ההתנגדות עצמה הוסיף המבקש כי לטענת הוריו, שולמו למשיבה דמי השכירות עבור כל החודשים, למעט 12/05 ותשלומי גז. כמו-כן טען כי המשיבה לא הודיעה לו או להוריו על הפיגור בתשלומי שכר הדירה. טענות אלה לא הוזכרו בתצהירו של המבקש.

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו, והודה כי חתם על כתב הערבות שהוגש וסומן מש/1.
כמו-כן הגיש ב"כ המשיבה הסכם שכירות עם הנתבעים לתקופה שבין 1/7/05 לבין 30/6/06 אשר סומן מש/2. המבקש העיד כי אינו חתום על כתב הערבות שסומן מש/3, אך טען שנראה כי כתב היד הוא שלו. בהמשך העיד המבקש כי החליף את לוח הפחת בדירה שנשרף. כנשאל המבקש כיצד ארגן להוריו דמי שכירות, השיב שלא טיפל בכך, אך העיד כי הוא יודע שהם קיבלו כסף ממשרד השיכון ואינו יודע מתי הפסיקו לקבל משם כסף.

בסיכומיו בעל-פה חזר המבקש על האמור בבקשה ובתצהיר, והדגיש כי הוא בטוח שחתם רק על שטר ערבות אחד.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי המבקש הודה שחתם על מש/1, שהינו כתב ערבות להסכם השכירות מיום 1/7/05 ועד 30/7/06. 

  דיון

לאחר עיון בממצאים שפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן למבקש רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סכום כסף כמפורט להלן.

המבקש טען כי לא קיבל את האזהרה כיוון שאינו מתגורר באופן קבוע בכתובת אליה נשלחה. היות שב"כ המשיבה כלל לא חקר את המבקש בנושא קבלת האזהרה, וכאשר הכתובת שציין המבקש בכתב ההתנגדות שונה מהכתובת הרשומה על גבי האזהרה, הנני קובע כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

לגופו של עניין, טענתו היחידה של המבקש שהוזכרה בתצהירו היא כי חתם על כתב ערבות אחד בלבד, אך ורק לגבי תקופת השכירות הראשונה, ועל-כן הוא אינו ערב להתחייבויותיהם של הוריו לתקופות השכירות המחודשות שלאחר 30/6/04.

עם זאת, במהלך חקירתו הודה המבקש כי חתם על כתב הערבות שהוגש וסומן מש/1 וכן זיהה את כתב ידו על גבי כתב הערבות שהוגש וסומן מש/3. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי כתב הערבות המסומן מש/3 מתייחס להסכם השכירות לתקופה שבין ה- 1/7/03 ועד 30/6/04 - הסכם אשר המבקש הודה כי הוא ערב לביצועו. לפיכך, סביר להניח שכתב הערבות הנוסף שסומן מש/1, אשר המבקש אישר חתימתו עליו, מתייחס לתקופת שכירות נוספת, כך שגרסתו של המבקש לפיה חתם על שטר ערבות אחד בלבד עורערה, והגנתו מתקרבת לכדי הגנת בדים.

למרות האמור לעיל, כדי לא למנוע מהמבקש את יומו בבית המשפט, ובהתחשב בכך שבמסגרת ההתנגדות הועלו טענות נוספות אשר לא פורטו בתצהיר לגבי גובה החוב ואי מסירת הודעה על הפרת ההסכם, הנני קובע כי כנגד הפקדת סך של 7,000 ש"ח לקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, תוך 30 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו, תינתן למבקש רשות להתגונן. באם לא יופקד הסכום הנ"ל במועד, תדחה ההתנגדות והמבקש יחויב בהוצאות.