החלטה בתיק בשא 163289/06

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 10.3.06.

הבקשה הינה למעשה ביטול מפאת שיקול דעת בית המשפט שכן המבקשת אינה חולקת על תוקפה של המסירה.

2.         התביעה הינה לתשלום יתרת חוב בגין מוצרי ביטון אשר סופקו למבקשת על ידי המשיבה.

לכתב התביעה צורפו חשבוניות וכן תעודות משלוח בגין מוצרים אשר נמכרו וסופקו למבקשת במהלך שנת 2004.

על פי כתב התביעה נותרה המבקשת חייבת למשיבה סך של 20,157 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3.         האזהרה נמסרה למבקשת ביום 30.3.06 ובקשתה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 19.5.06.

4          כאשר בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו באשר לביטול פסק הדין, בית המשפט מציב שתי שאלות שעליהן יש לתת תשובה.

השאלה הראשונה, מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ?!

השאלה השנייה, מה מידת סיכוי ההצלחה כי ההגנה תתקבל ?!

כידוע השאלה השנייה היא המכרעת. על בית המשפט לשקול, אפוא, אם יש טעם בביטול פסק הדין ואם הנתבע יפיק תועלת מכך ראה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 283 וההפניה שם).

5.         יאמר מיד כי בסעיף 3 לתצהיר נציג המבקשת, מר סילביו הכט,  מודה המבקשת ביתרת חוב בסך של 16,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

התצהיר וחקירתו הנגדית של נציג המבקשת, אינם מבהירים ממה נובע הפער שבין הסך של 16,000 ש"ח בה מודה המבקשת לבין הסך של 20,157 ש"ח שהינו קרן התביעה.

למעשה המבקשת אינה מפרטת את הגנתה בתצהירה באשר ליתרת הסכום בו לא הודתה.

בדיון שינה נציג המבקשת את הגרסה באופן מהותי.

נציג המבקשת הודה בטיעונו כי יתרת החוב בטרם הגשת התביעה הייתה 23,000 ש"ח, כאשר בעת מתן פסק  הדין יתרת החוב הייתה בסך של 16,000 ש"ח ובניכוי דוד אשר סופק למשיבה.

נציג המבקשת לא הסביר ופירט כיצד הופחתה יתרת החוב, בגרסתו המאוחרת מ-23,000 ש"ח ל-16,000 ש"ח.

בהמשך שוב שינה נציג המבקשת את גרסתו וטען כי יתרת החוב הינה למעשה 11,000 ש"ח וגם זאת ללא פירוט מספק.

6.         נציג המבקשת פרש את השתלשלות העניינים לאחר הודייתו, תוך שטען כי השתכלל הסכם פשרה לפיו הליכי התביעה יוקפאו ויסופקו למשיבה 3 חבקים הידרואלים, במקום תשלום יתרת החוב.

כן טען כי הסכמת הצדדים שונתה בשל קשי אספקה ובמקום חבקים הידראולים, הוסכם לייצר עבור המבקשת 5-6 יחידות דודי ביטון משופרים. שיפור המוצרים היה כרוך בעלויות תכנון.