החלטה בתיק בשא 1630/06

1.         בין רשות הפיתוח וקק"ל, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, ובין המשיבים 1-5, נערך ביום 5.12.90 הסכם חליפין (להלן: "הסכם החליפין"). במסגרת הסכם החליפין, התחייבו המשיבים 1-5 להעביר למבקשת 67991/157785 חלקים מתוך חלקה 4 בגוש 16918. (להלן: "חלקה 4"), בתמורה לזכויות המבקשת ב - 6 חלקות אחרות, שפרטיהן הובאו בהסכם.

2.         לאחר שנערך הסכם החליפין וזכויות הצדדים נרשמו על פיו בלשכת רישום המקרקעין, הוגשה תביעה (ה"פ 324/97) ע"י משיבים 7,6 כנגד המשיבים 1-5 והמבקשת, בטענה כי הם היו זכאים להיות צד להסכם החליפין, משמע, שותפים להתחייבויות המשיבים 1-5 על פי ההסכם, ושותפים לזכויותיהם.

3.         בעקבות פסק הדין שניתן בה"פ 324/97 (מחוזי נצרת) ביום 13.10.97, ואשר קיבל את התביעה, התעורר צורך בתיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין, ולפיכך הגישו המשיבים 1-5 כתב תביעה בת.א. 1178/01, להתאמת הרישום.

במסגרת הליך זה הושג הסכם פשרה בין כל הצדדים להליך הנוכחי, אשר קיבל תוקף של פסק דין. (להלן: "הסכם הפשרה").

4.         סעיף 3 להסכם הפשרה החלקי שקיבל תוקף של החלטה, ומאוחר יותר תוקף של פסק דין, דן בתיקון הרישום, וקובע הלכה למעשה, כי למשיבים 1-5 יושבו מחצית הזכויות שהעבירו למבקשת בחלקה 4, והמבקשת תקבל אותם חלקים חזרה מתוך זכויותיהם של משיבים 7,6.

במקביל, מן הזכויות שקיבלו המשיבים 1-5 על פי הסכם החליפין, ירשמו 39/2282 חלקים בכל חלקה חזרה על שם המבקשת, אשר תחלק אותם בין המשיבים 6,7.

5.         ב"כ המבקשת צודקת, לפיכך, בטענתה כי המבקשת אמורה היתה לשמש צינור בלבד לשם חלוקה אחרת של השטחים בין המשיבים לבין עצמם.

סך זכויותיה של המבקשת במקרקעין לא אמורים היו להשתנות כתוצאה מביצוע ההסכם.

6.         ביום 16.3.06 הגישה המבקשת תביעה שעניינה ביטול הסכם הפשרה או לחילופין תיקונו.

עילת התביעה נעוצה במחדלם של המשיבים 7-6 לסלק את העיקולים ו/או השיעבודים הרובצים על חלקיהם בחלקות נשוא הסכם החליפין, בהתאם להתחייבותם בסעיף 2(ב) להסכם הפשרה.

לפי הנטען בכתב התביעה, בשל טעות לא הותנתה העברת הזכויוית למשיבים בהעברת הזכויות אשר אמורות להתקבל בתמורה, ובהסרת השיעבודים.

7.         למבקשת התברר כי ביום 6.11.05 ביקש ב"כ המשיבים 7-6 להעביר ולרשום על שמם את הזכויות שקיבלו על פי הסכם החליפין. במקביל הוברר כי לא ניתן יהא לבצע העברת הזכויות לטובת המבקשת בשל כך שלא הוסרו שעבודים/עיקולים, מעל המקרקעין הרשומים על שם משיבים 7,6.

8.         המשיבים 7-6 אינם חולקים על כך שלא פעלו להסרת השעבודים ו/או העיקולים הרובצים על זכויותיהם.

הם מפנים טענות קשות כנגד המבקשת אשר לא פעלה במשך שנים למימוש הסכם החליפין.

אף אם צודקים המשיבים בטענה זו, אין היא רלבנטית, שכן לא מדובר בעיקולים שנוספו במהלך השנים בזמן שהמבקשת ישנה על זכויותיה, אלא באותם עיקולים שרבצו על החלקה בעת שנערך הסכם הפשרה, ואותם התחייבו המשיבים להסיר. ממילא, היתה המבקשת מנועה מלממש את ההסכם, מבלי שהמשיבים קיימו את התחייבותם.

9.         לכאורה, אין ממש גם בטענת המשיבים כי המבקשת לא בחנה האם ניתן להסיר את העיקולים.

מדובר בעיקולים לטובת מס הרכוש על זכויותיו של משיב מס' 7 ובעיקול לטובת מס שבח על זכויות המשיבה מס' 6. אם אין עילה להשארת העיקולים על כנם, על המשיבים היתה חובה לסלקם, ויש להניח כי היו פועלים לעשות כן.

10.        המשיבים טוענים כי פעלו על סמך הסכם הפשרה כאשר התחייבו למכור חלקיהם לטובת צדדי ג', להוכחת הטענה צורפו חוזי מכר, על פיהם התחייבו המשיבים 1,2 למכור חלקים בחלקה 4 לצדדים שלישיים, על סמך הסכם הפשרה.

הסכמים אלו הוגשו, כביכול כדי לתמוך בטענת המשיבים 7-6 בכתב התשובה, לפיה העבירו את חלקיהם על פי הסכם הפשרה לצדדי ג', אך כפי שניתן לראות מדובר בהסכמים שנחתמו ע"י המשיבים 1,2 לגבי זכויותיהם בחלקה , אותם אמורים היו לקבל חזרה, בעקבות הסכם הפשרה.