החלטה בתיק בשא 162650/06

זו התנגדות לביצוע שטר חוב החתום ע"י המבקשת 1 כעושה והמבקשים 2 ו-3 כערבים בערבות אוואל.

סכום החוב בתיק ההוצל"פ מגיע לסך 22,533 ש"ח.

המבקשים טוענים כי עפ"י כרטסת המשיבה, ביחס למבקשת 1, החוב בספרים הנו 17,237 ש"ח ולא 18,072 ש"ח כנטען ע"י המשיבה. כן נטען כי סך 3,500 ש"ח שולם באמצעות צד ג' על חשבון החוב, וכן כטענה עיקרית נטען שהמשיבה חבה למבקשים תשלום הנאמד בעשרות אלפי שקלים, מעל סך 50,000 ש"ח ובגין הסכם בקשר לקבלת עמלה ממכירות לזכייני המבקשת 1 ע"י המשיבה, שבקשר אליו הוגשה תביעה למתן חשבונות.

המשיבה בחרה לחקור קצרות את המצהיר בקשר להגבלת החשבון, וכן חובות ותביעות נוספות שקיימות, וטוענת שיש לדחות את הבקשה גם בהעדר חקירה לגבי חלק מן הטענות באשר מדובר בתביעה שטרית, טענת הקיזוז שנטענה אינה מפורטת די ולא מציגה מערכת נתונים מבוססת דיה, נטען שאין קשר בין החבות השטרית לבין חבות נטענת, המוכחשת, בגין העמלות הנדרשות ושמדובר בעסקאות נפרדות, כאשר התביעה בקשר לעמלות אינה על סכום קצוב. כן נטען שהסך 3,500 ש"ח שנטען שנפרע ע"י צד ג', מופיע בכרטסת שצירפה המבקשת 1 וגם אחרי לקיחתו בחשבון, החוב הנו כפי שנתבע.

ב"כ המבקשים מפנה לשלב הדיוני - הבר"ל וההלכות המקלות בקשר אליו, וכן לפס"ד נורדלנד שחידש הלכה בנושא קיזוז כנגד תביעה שטרית, והוא יחד עם הלכת בירטל סחר בע"מ , יש בהם להצדיק את מתן הרשות.

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון בפני, אני מחליט לדחות את הבקשה.

אני מקבל את עמדת המשיבה שאין בפני הגנה לכאורית מספקת, ושמדובר בטענות כלליות וסתמיות שאינן יכולות להוות הגנה כנגד התביעה, ובבחינת טענות בדים.

טענת הקיזוז והתביעה לחשבונות שנטען שהוגשה, שהן נדבך ההגנה העיקרי, אינה יכולה להוות הגנה בתיק. מדובר בטענה להסכם שלא פורט, ולו מילולית, באיזה תאריך נעשה, היכן ובין מי למי, וכן מדוע ומה ההסבר שהסכם כה משמעותי לא מצא ביטוי כלשהו בכתב. אכן בשלב דיוני זה אין דוחים בקשה מטעמים שבדרכי הראיה, ואי צירוף הסכם בכתב שעה שאין מדובר במסמך מהותי כתנאי לקיום הסכם, אינו מביא בהכרח לדחיית בקשה, ואולם האידך גיסא שעל הטוען להסכם לשכנע לגבי נסיבות כריתת ההסכם, דבר שלא נעשה באופן מספק כאן ולו לכאורה. עצם העלאת הטענה לקיום הסכם יחד עם ציון השלב הדיוני, אינו מטה קסם לקבלת הבקשה בשלב זה, כפי שמציינת המשיבה מדובר למעשה בטענה בעלמא שנעדרת פרטים מהותיים, שיש בהם לשכנע לגבי גמירות דעת של שני צדדים הנדרשת לצורך כריתת הסכם.

יצוין שגם אם בשלב דיוני זה היה נקבע, שלא נסתרה טענה לקיום הסכם, עדיין עפ"י הבקשה עולה שמדובר בעסקאות שונות, החבות עפ"י השטר כאן ובגין אספקות של סחורה, מול טענה לחוב בגין עמלות, אין מדובר בעסקה אחת ולפיכך הסכומים הניתנים לקיזוז הנם רק סכומים קצובים, וברי שהחיובים הנדרשים בגין עמלות מגיעות, אינם קצובים, וגם מטעם זה טענת הקיזוז נופלת.

הטענה שנפרע סך 3,500 ש"ח גם דינה להדחות. לא נטען ולא פורט כלל מתי בוצע אותו תשלום, ומאידך צורפה כרטסת הכוללת סכום זה, ובהעדר פירוט בעניין - מועד התשלום וללא צורך בעד מטעם המשיבה, דין הטענה להדחות.

לגבי הסכום שנתבע בסך 18,072 ש"ח וגבוה בכ-800 ש"ח מסכום החוב בכרטסת, יצוין כי החוב בכרטסת הינו ליום 30/10/05, ולפי הרשום בה, ואילו תיק ההוצל"פ נפתח ביום 7/3/06, ואין התייחסות בבקשה לפער הזמנים. הכרטסת שצורפה הונפקה ב-4/06, אך כוללת התחשבנות לסוף 10/05, משכך ונוכח הפער הקטן לא ניתן לומר שממסמכי המשיבה יתרת החוב אינה נכונה למועד פתיחת תיק ההוצל"פ.

התוצאה מכל האמור שאני מורה על דחיית ההתנגדויות שהוגשו בכל תיקי הבש"א שבכותרת.

הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם.

המבקשים ישלמו, ביחד ולחוד למשיבה הוצאות הדיון בעניין בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים .

ניתנה היום כ"ה בסיון, תשס"ו (21 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: