החלטה בתיק בשא 1606/08

בקשה לביטול פסק הדין, אשר ניתן על ידי בתובענה העיקרית - ת.א. 1179/06, ביום 17.1.08 (להלן: " פסק הדין"), בהעדר התייצבות מטעם המבקש, הוא הנתבע, לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום זה ואף לאור כך שלא הוגשו תצהירים מטעמו. יצויין, כי המשיב הינו עורך דין, במקצועו והוא ייצג את עצמו בתביעה דנן.

התביעה ;

מדובר בתביעה שעניינה רכישת קרקעות, במשותף, ע"י הצדדים. בנוסף לשותפות ברכישת הקרקעות, אשר נוצרה בין המשיבים למבקש, שכרו המשיבים את שירותיו של המבקש, כבא כוחם לעניין הרכישה, והעבירו אליו סכומים שונים לשם רכישת המקרקעין ולשם תשלום תשלומים שונים הדרושים לביצוע העיסקה.

על פי הנטען בתביעה, סברו המשיבים, כי המבקש אכן השלים את רישום המקרקעין על שמם, אולם בדיעבד התברר להם שהמשיב רשם את כל המקרקעין שנרכשו על שמו הוא וכי נושים של המשיב אף הטילו עיקולים על המקרקעין.

בתביעתם עתרו המשיבים לסעד הצהרתי, אשר יצהיר על בעלותם בחלקיהם במקרקעין, כפי שהוסכם, מלכתחילה, בין הצדדים, לצו למתן חשבונות, אשר יורה למבקש לדווח מה עשה בכספיהם, לחיוב המבקש בפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב מעשיו ומחדליו של המבקש לרבות עגמת נפש שנגרמה להם וכן להורות למבקש להשיב להם את שכר הטרחה אשר שילמו לו, כמיצגם.

בפסק הדין נעתרתי לכל עתירותיהם, בהפחתת הסכום אשר נתבע על ידם בגין עגמת נפש.

טענות הצדדים ;

המבקש טוען בבקשתו, כי הוא נמצא במצב בריאותי רעוע, אשר בגינו הוא נזקק לטיפולי אינהלציה בכל 8 שעות וכי הוא אף נדרש לקבל טיפולים רפואיים בחו"ל.

לטענתו, בשל כך ולמרות שקיבל את תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבים וידע על מועד הדיון, הוא לא הגיש תצהירים מטעמו ואף לא התייצב לדיון.

לענין סיכויי התביעה, טוען המבקש, כי אין הוא חולק על זכותם של המשיבים להעברת חלקיהם במקרקעין משמו אל שמם, אולם, לטענתו, "לתביעה הכספית אין ידיים ורגליים" וסיכוייו לזכות בחלק זה של התביעה, הינם מצויינים.

המשיבים מתנגדים לביטול פסק הדין ומצביעים על כך שהמבקש לא צירף כל מסמך רפואי, אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיו בדבר מצבו הרפואי וכן על כך שהמבקש היה מיוצג בתביעה זו ע"י עו"ד כהן ממשרדו, בו מועסקים עורכי דין נוספים.

לענין סיכויי ההצלחה טוענים המשיבים, כי טענתו של המבקש בדבר סיכוייו המצויינים, הינה טענה בעלמא, שכן לענין כל הסעדים אשר נתבעו ונפסקו אין למבקש כל הגנה ובאשר לפיצוי המשיבים בגין מחדליו, ממילא ביהמ"ש הפחית את הפיצוי אשר נתבע בתביעה ולא פסק למשיבים את מלוא דרישתם.

דיון ;

כאמור, המבקש אינו טוען, כי לא ידע שעליו להגיש תצהירים, או כי לא ידע על מועד הדיון ולכן הביטול המתבקש איננו ביטול מחובת הצדק, אלא ביטול המצוי בשיקול דעת בית המשפט ובעניין זה על ביהמ"ש לבחון  שתי שאלות:

א.         מהי הסיבה למחדלו של הצד שכנגדו ניתן פסק הדין?

ב.         מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, בהליך העיקרי, אם יבוטל פסק הדין.

לשאלה השניה ניתן משקל רב יותר, אולם גם לשאלה הראשונה חשיבות ואין היא חסרת כל משקל - ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ;  רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט - נכסים ובניה בע"מ.

בין שתי השאלות "יחסי גומלין" - אם, למשל, לא ניתנה סיבה סבירה למחדל, ומתברר, שהמחדל או נסיבות העניין עולים כדי זלזול מופגן כלפי בית המשפט, לא ייעתר ביהמ"ש לבקשה, אלא אם כן יביא הדבר לעיוות דין בולט.

כך - גם אם מתברר, כי המחדל נגרם בשל רשלנות כלשהי מצד המבקש או מצד בא-כוחו, אולם מנגד נראה, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, ייטה ביהמ"ש, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר דיון בתובענה העיקרית, לגופה -  ע"א 32/83 בר"ע 301/81 - ויולט אפל נ' דוד קפח פ"ד לז(3) 431, ויאזן בין זכויות הצדדים בדרך של פסיקת הוצאות - רע"א 6265/04 - מאיר כסיף עו"ד נ' דורון רובין . פ"ד נט(3), 913, עמ' 917-918.