החלטה בתיק בשא 16009/04

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום יתרת - חוב בלתי נפרעת בחשבונה.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         העתק טופס פתיחת החשבון והעתק טופס תנאים בחשבון עו"ש.

2.         העתק מדף החשבון המפרט את יתרת - החובה נשוא כתב - התביעה.

3.         אישור הבנק על נכונות דפי החשבון.

4.         אישור בדבר שיעור הריבית.

5.         העתק מכתב - דרישה מאת ב"כ הבנק לנתבעת מיום 5.7.04.

בבקשתה למתן רשות להתגונן אשר צורף לה תצהיר המאמת את האמור בבקשה (במקום תצהיר המפרט את העובדות המהוות הגנה כנגד התביעה, כנדרש בחוק), טוענת המבקשת כי הבנק העניק לה אשראי בגובה פי 20 ממשכורתה הצבאית, ללא ידיעתה, וביוזמתו בלבד; כתוצאה משימוש שעשתה בכרטיס האשראי שלה נוצר חוב שלא היה ביכולתה להשיבו; הבנק גבה ממנה ריבית מופרזת שלא כדין, ועוד כהנה וכהנה.

בסעיף 8 לבקשה מודה המבקשת כי "אין מחלוקת לגבי הקרן של חובי אלא על אופן החזרתה", וכן טוענת כי אין לבנק זכות לגבות ממנה "ריבית כה מופרזת".

בחקירתה הנגדית הודתה המבקשת כי "הבנק לא הכריח אותי למשוך את הכספים האלה. נכון שמשכתי את הכספים מרצוני החופשי אך הבנק לא היה צריך לאשר לי את העיסקאות".

טענתה של המבקשת בדבר חיובי ריבית מופרזים - לא די בה כדי להעמיד לה הגנה, שכן היה עליה לפרט מהי הריבית המוסכמת בינה לבין הבנק, לעומת הריבית המופרזת, לדבריה, שנגבתה ממנה בניגוד למוסכם.

שומא על המבקשת לתת ביטוי כספי - חשבונאי הולם להפרש שבין חישובי הריביות, תוך שהיא מסתמכת על חוות - דעת חשבונאית התומכת בטענתה בדבר חישובי ריבית מופרזים. חוות דעת מעין זו לא הוצגה.

המבקשת לא הציגה גירסה חשבונאית נוגדת לדפי החשבון (מש/1), וטענתה בענין זה היא סתמית, כללית ולקונית, אשר על כן - דינה להידחות.

בסעיף 12 לבקשה טוענת המבקשת כי הבנק לא פעל בתום לב, אך נראה שאין שחר לטענה זו על פי דבריה היא עצמה בחקירתה הנגדית: "הבנק לא הכריח אותי למשוך את הכספים האלה". המבקשת נטלה כספים ועשתה בהם שימוש לצרכיה, ועתה היא טוענת שאינה חייבת להחזירם לבנק, שכן אסור היה לו לאפשר לה למשוך את אותם כספים.

יצוין כי בחודשים הראשונים לניהול החשבון כיסתה המבקשת את חיובי כרטיסי האשראי כעולה מדפי החשבון מש/1, ומדבריה בחקירתה הנגדית: "השתמשתי בויזה שלי בסך של 550 ש"ח והפקדתי סכום של 627 ש"ח לכיסוי המשיכה ..... לפי דפי החשבון עד 1/02 הפקדתי סכומים שכיסו את המשיכות בויזה ובחודש 2/02 משכתי בויזה 1,571 ש"ח לפי דפי החשבון. כיסיתי אותם חלקית, אני רואה שב - 2/02 לא הפקדתי כסף".

הנה כי כן אישר הבנק בתחילה את משיכת הכספים, ואולם משנוצרה יתרת - חובה רצינית, חדל הבנק מלעשות זאת: "לשאלתך מה קרה מיום 1.9.02 אני משיבה שחסמו לי את כרטיס האשראי ומשכורתי הצבאית נכנסה למקום אחר. הבנק חסם לי את כרטיס האשראי בגלל יתרת - החובה". משנוכח הבנק לדעת כי המבקשת חדלה מלכסות את יתרת - החובה בחשבון, פעל כמצופה ממנו וחסם את כרטיס האשראי. במקום להשאיר את משכורתה הצבאית בחשבון נשוא התביעה על מנת לכסות את יתרת - החוב, בחרה המבקשת להעביר את משכורתה לבנק אחר.

השתלשלות העניינים מלמדת כי הבנק פעל כיאות במסגרת סמכותו על פי דין, כאשר איפשר למבקשת בתחילת הדרך לבצע משיכות כספים, וכאשר חסם את כרטיס האשראי, משנוכח לדעת כי המבקשת אינה טורחת לכסות את יתרות - החובה.

אין למבקשת ולו בדל הגנה כנגד תביעת הבנק, ולפיכך אני דוחה את בקשתה למתן רשות להתגונן.