החלטה בתיק בשא 158075/04

1.             התובע בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית בסד"מ נגד שופמן מאיה ונגד זלטקין ודים. זלטקין ודים (יקרא להלן: "המבקש") הגיש בר"ל והיא נשוא החלטתי זו.

2.             עם קבלת כתב התביעה, הגיש המבקש בקשת רשות להגן בעצמו, ובה העלה טענות כלליות ובלתי ברורות. ב"כ המשיב בחר שלא לחקור בחקירה נגדית את המבקש וביקש מבית המשפט להורות על סיכומים בכתב. בשל עומס התיקים, שהיה תלוי בפני אותו יום, וכיוון שהמבקש לא היה מיוצג, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב על מנת לאפשר למבקש להיזקק לסיוע משפטי בהגשת הסיכומים.

3.             המבקש אכן קיבל את עצת בית המשפט ונעזר בסיוע משפטי.

בסיכומי טענותיו העלה ב"כ המבקש מספר טענות. כפי שיפורט להלן, לחלק מהטענות יש תימוכין בתצהיר ולחלקן אין כלל זכר בתצהיר.

להלן אתייחס לטענות שהועלו ע"י ב"כ המבקש בסיכומי טענותיו.

4.             הטענה שהמבקש חתם על ההסכם מבלי להבין.

טוען ב"כ המבקש, כי במועד שחתם המבקש על כתב הערבות היה עולה חדש ולא הבין עברית. טענה זו לא נטענה על ידי המבקש במועד, לא בבקשת הרשות להגן שהגיש, ולא בתצהיר שצורף אליה, ולכן יש להתעלם ממנה כליל. אין לבוא בטענות אל ב"כ המשיב שנמנע מלחקור המבקש, שכן כל מה שהמבקש הצהיר בתצהירו בנושא זה היה:

                            "כשחתמתי על ערבות הייתי עולה חדש, אשר לא ראה את הנולד ובתום לב חתמתי".

         אין כאן זכר לטענה שלא הבין על מה חתם.

         למעלה מן הנחוץ, אוסיף ואומר, כי גם אם היה מבקש מצהיר בתצהיר התומך בבקשתו, שלא הבין על מה חתם, לא היה בטענה זו כדי לסייע לו.

בהתאם להלכה הפסוקה :

                  "אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהיא. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, נושא החובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, ע"י פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו, ועל כן הוא הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה"

(ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין פ"ד מט (2) 77, 84; וראה גם: ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים פ"ד מד (1) 341, 348; ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו פד"י נד (2) 559) .

         לפיכך, דוחה אני את הבקשה למתן רשות להתגונן למבקש, בטענה שלא הבין על מה הוא חותם.

5.             המבקש הינו "ערב מוגן" ונהנה מכל ההגנות של "ערב מוגן" .

מוסיף וטוען ב"כ המבקש, כי המבקש הינו " ערב מוגן" כהגדרתו בחוק הערבות, שכן ערב לחיוב בסכום שאינו עולה על 500,000 ש"ח וההלוואה נועדה לרכישת זכויות בדירה למגורי החייב.

לא מצאתי זכר לטענה זו בתצהירו של המבקש או בהסכם עליו חתם כערב. אמנם לכאורה, השוואת שם החייבים עם שם הערבים מלמדת, שמדובר " בערב יחיד", שכן ברור שהמבקש אינו תאגיד, ולא נטען בכתב התביעה שהינו בן זוג של הלווים או שותף שלהם, אך עם זאת, בחוזה לא נרשם, שמדובר בהלוואה לצורך רכישת דירת מגורים, וכאמור, לא הוצהר על כך בשום מקום. משכך המצב, ניתן היה אולי לקבוע, שמדובר לכאורה ב" ערב יחיד", אך לא ב" ערב מוגן", ובהעדר תשתית עובדתית לטענה שההלוואה ניתנה לצרכי רכישת דירת מגורים על ידי הלווים, דינן של הטענות, שהועלו בסיכומי טענות ב"כ המבקש המתייחסות ל "ערב מוגן" היה להידחות.

למרות האמור לעיל נראה שלא אעשה כן. בסע' 5 לסיכומי טענותיו כותב ב"כ המשיב, כי כיוון שבהתאם לסע' 29 לחוק הערבות, התשכ"ז  - 1967 (להלן: "חוק הערבות") "ערבים מוגנים" חבים כלפי הנושה בחלקים שווים, מסכים הוא להפחתת סכום התביעה למחצית. מכאן, שב"כ המשיב  מודה בכך, שהמבקש הינו " ערב מוגן".

לנוכח הודאה זו, למרות שבתצהירו לא טען זאת המבקש, אתייחס אל המבקש כאל "ערב מוגן", גם כאשר אזקק ליתר טענות ההגנה שהעלה המבקש.