החלטה בתיק בשא 157792/07 - פסקדין

הבקשות

מונחות בפניי שתי בקשות מיום 27/3/2007, שהגישה המבקשת כנגד המשיב.

א.         בקשה לביטול פסק דין (להלן: "הבקשה"), שניתן ע"י כבוד השופט עדי אזר ז"ל, ביום 21/4/1998, לפיו חויבה לשלם סכום של 23.078.62 ש"ח, בתובענה שהגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק") כנגד שפר גאולה (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת") במסגרת תיק עיקרי שמספרו  ת.א 26473/88 (להלן: "התיק העיקרי" או "התובענה") שניתן כנגדה בהעדר הגנה (להלן: "פסה"ד").

ב.        בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, אשר נפתחו כנגד המבקשת במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 2-89-05600-01 (להלן: "תיק הוצל"פ"), לביצוע וגביית סכום פסה"ד המגיע עתה לסכום העולה  על 1,647,166 ש"ח.

בהחלטת כבוד השופט יפרח (בש"א 157792/07) מיום 11/7/2007, ובהחלטתי מיום 22/7/2007, עוכבו כל ההליכים בתיק ההוצל"פ, עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסה"ד.

כמו כן, התאפשר למשיב להגיש תגובתו, לשתי הבקשות, ולמבקשת תשובתה לתגובה, ואלו מונחות בפניי, ומכאן החלטתי.

לטענת המבקשת, רק  ביום 22/2/2007, קיבלה לראשונה אזהרה על פי חוק ההוצל"פ, לפיה, חבה בגין פסה"ד סך של 1,647,166 ש"ח. היינו, בחלוף 9 שנים ממועד מתן פסק הדין וכ- 20 שנה ממועד הגשת התביעה כנגדה, נודע לה לראשונה על קיומם של הליכים כנגדה ושיהוי זה  הסב לה נזק ראייתי- כבד.

המבקשת טוענת כאמור, כי לא ידעה על קיומם של הליכים משפטיים כנגדה ובלאו הכי מעולם לא נעשתה לה מסירה של כתב התביעה, לכן לא התגוננה ולפיכך יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.

רקע עובדתי

בשנת 1988 הוגשה ע"י הבנק תובענה, כנגד שלושה נתבעים, על סך 17,366 ש"ח, בגין יתרת חוב שנותרה בחשבון עו"ש שניהלו כל הנתבעים.

הנתבעים היו הזוג - גורל אשר, גורל חיה (להלן: "הזוג גורל") והמבקשת (שלושתם נקראו ויקראו להלן: "הנתבעים").

לאחר שלא הוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים, ניתן כנגד הזוג גורל, במסגרת התיק העיקרי, פסק דין - ביום 8/11/1988, ע"י הרשם ראובן בן דוד, ואילו פסק דין בעניינה של המבקשת ניתן כנגדה כאמור, ע"י כבוד השופט אזר ז"ל , רק כמעט 10 שנים מאוחר יותר - ביום 21/4/1998.

המבקשת הצהירה בתצהיר תמיכה לבקשתה כי מאז השנים 1986-1987 אינה בקשר עם בני הזוג גורל, ועל כן, לא הייתה יכולה לדעת על קיומו של פסק הדין שהובא לידיעתה רק בשנת 2007 עת מסר ב"כ המשיב  לבעלה מסמך מהוצל"פ. עם קבלת המסמך ניגש בעלה ללשכת ההוצל"פ בת"א, על מנת לברר את פשר החוב, שם קיבל אסופת מסמכים, שלא כללו את פסה"ד כנגדה ורק לאחר מאמצים מרובים, הצליח ב"כ לקבל מב"כ הבנק את המסמכים על בסיסם שוחזר התיק.

בעת פתיחת החשבון והחתימה על מסמכי הפתיחה, מסרה המבקשת כתובת מגוריה ברחוב נחלת יהודה בעיר ראשון לציון, והתחייבה ליידע את הבנק על כל שינוי כתובת, שאם לא כן, תחשב כל הודעה, הנשלחת לכתובת זו, כמגיעה לייעודה בתוך 48 שעות מאז שנשלחה מהבנק.

המבקשת לא הודיעה לבנק על שינוי כתובת, ובמסגרת הבקשה דנן היא  הצהירה, כי בתחילת פברואר 1994 העתיקה מגוריה מראשון לציון לעיר אילת.

לטענת המשיב, העיכוב במתן פסה"ד כנגד המשיבה, נבע לאור הקושי באיתורה לביצוע מסירת כתב התביעה. המשיב טען, כי נאלץ לשכור שירותי חקירה לאיתור כתובתה, ורק לאחר שזו אותרה וסירבה למסירה ביום 26/11/1997, ניתן כנגדה פסה"ד בהעדר הגנה.

המשיב צירף לתגובתו העתקים שונים של מסמכים המעידים לטענתו, כי נעשו ניסיונות כושלים  לאיתור המבקשת עד שלבסוף אותרה ונעשתה לה מסירה.

מאחר והתיק העיקרי בוער, כל הבקשות נשוא בקשה זו, מסתמכים על שחזור המסמכים   המקוריים.