החלטה בתיק בשא 1577/04

1.       בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 3437/01). פסק הדין ניתן ביום 21.7.2004.

2.       בפסק הדין נשוא הבקשה נדונה תביעתו של המבקש שבית הדין יקבע כי נפלו פגמים במכרז שפורסם על ידי משיבה מס' 1, המועצה המקומית ערערה, לתפקיד גזבר המועצה, וכי בחירתו ומינויו של משיב מס' 4 למשרת הגזבר בלתי חוקית, וכי המבקש הוא המועמד הראוי להתמנות לתפקיד זה. בית הדין קמא דחה את התביעה, בקובעו כי החלטת וועדת הבחינה ניתנה לאחר בדיקה מדוקדקת של כל החומר שהיה לפניה, ומתוך שיקול דעת ומשיקולים ענייניים, וכי חברי הועדה נהגו בכל המועמדים בהגינות ובשוויון. כן קבע בית הדין האזורי כי לא נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין בהליך המכרז. בהמשך לכך, קבע בית הדין כי משיב מס' 4 ראוי לתפקיד, ויש ליתן בידיו את פרי זכייתו.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.    מאז מתן פסק הדין, המבקש עשה מאמצים להתייעץ עם עורכי דין בתחום ולגייס כספים לצורך הגשת הערעור.

3.2.    פסק הדין ארוך, משתרע על פני 35 עמודים, ולמידתו ובדיקתו לעומק כרוכים בזמן ובמאמצים רבים, והתקופה הקבועה בתקנות אינה מספקת לצורך הגשת ערעור.

3.3.    בחודש 9/2004 חלו חגים ברצף, ומשרדי עורכי דין היו סגורים.

3.4.    הבקשה הוגשה בפקס ביום 28.9.2004, ורק ביום 13.10.2004 נמסרה לב"כ המבקש הודעה כי הבקשה לא הוקלדה וכי לא ניתן להגיש בקשה כזו בפקס.

4.       משיבה מס' 1 התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" להארכת מועד.

4.2.   הן ביום 28.9.2004, מועד בו המבקש שלח בפקס בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והן לאחר מכן, המבקש לא הודיע למועצה המקומית על כוונתו להגיש ערעור ולא העביר אליה העתק מהבקשה להארכת מועד. רק ביום 12.12.2004 העביר המבקש העתק מהבקשה להארכת מועד למועצה, לנוכח החלטת בית הדין מיום 5.12.2004.

4.3.   לא התקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד. מה גם, שלאור המועד המאוחר בו נודע למועצה על הבקשה, התגבשה לה "מעין חסינות" לסופיות ההליכים.

4.4.   העדר ייצוג אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד.

4.5.   גם אם המבקש טעה ושלח את הבקשה בפקס, מדובר בטעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה.

4.6.   סיכויי הערעור קלושים.

5.       נימוקי משיב מס' 4 להתנגדות לבקשה הם כמפורט להלן:

5.1.   הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר כ- 96 ימים מיום מתן פסק הדין, והמבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" להארכת מועד.

5.2.   סיכויי הערעור קלושים.

6.      לאחר ששקלתי את הבקשה ואת מכלול הנסיבות, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

7.      הואיל ופסק הדין ניתן במהלך פגרת בתי המשפט, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 10.10.2004. אמנם, המבקש עשה ניסיון להגיש בקשה להארכת מועד במהלך התקופה להגשת ערעור, עובדה המהווה בדרך כלל "טעם מיוחד" להארכת מועד. אולם, בשל מחדליו של המבקש, במקרה הנדון לא ניתן לראות את מועד הגשת הבקשה להארכת מועד כיום 28.9.2004. בהתאם לתקנות 497א ו- 497ב, החלות בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1992, לא ניתן להגיש בקשה להארכת מועד בפקסימיליה. לפיכך, אין לראות את הבקשה שהוגשה ביום 28.9.2004 כבקשה להארכת מועד שהוגשה כדין, והבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 28.10.2004.