החלטה בתיק בשא 157318/05

מונחת בפני התנגדות לביצוע שטר. הבקש נתמכת על ידי תצהירה של המבקשת. אין המבקשת מיוצגת על ידי ב"כ, יחד עם זאת, תצהירה נערך על ידי עו"ד. המבקשת טוענת שהממחאה נשוא בקשתה (עם עוד שלוש המחאות עם מועדי פרעון מאוחרים יותר), ניתנה כבטוחה כנגד בן היתר דמי שכירות, הכל בהתאם להסכם השכירות בין בתה וגב' אביבה חן. עיקר טענת המבקשת כנגד ביצוע השטר, הינה ביטול הדדי של הסכם השכירות בטרם פרעון ההמחאה נשוא תיק זה, כנגד דמי השכירות.

המשיב כנגד זה מעלה טענה מקדמית כנגד תצהירה של המבקשת. נטען על ידו, כי מדובר בתצהיר המבוסס כולו על עדות שמיעה.

לגופו של עניין, המשיב טוען שהינו "אוחז כשורה" לפיסעיף 29-28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה"). לכן אין לאפשר הגנה לפני ביצוע שטר בעניין זה.

א.        עובדות

1.      המבקשת ובעלה חתמו על הסכם שיכורת ביום 1/6/04. במועד מאוחר יותר, נחתם הסכם שכירות נוסף ביום 18/7/04 (דבר שכנראה לא היתה יודעה למבקשת).

2.      שם משפחת בעלת הנכס זהה לשם משפחה של המשיב.

3.      לאחר מספר חודשים בת המבקשת ובעלה פינו את המושכ רוהחזירו את המפתחות לבעלת הבית או מי מטעמה.

4.      ההמחאה (בתוספת 3 המחאות נוספות) נשוא הבקשה נמסרה על ידי המבקשת לבתה לצורך העברתה לבעלת הבית. מטרת ההמחאה היתה הבטחת דמי שכירות. זה במקום ערבות בנקאית כפי שפורט בהסכמי השכירות (ראה: סעיף 13).

5.      המבקשת טוענת שבאוקטובר 2004 הסכם השכירות בוטל בהסכמת הצדדים (סעיף 6 לתצהירה). יתרה מכך, נטענה על ידי המבקשת, שהמשיב בעצמו הוא זה שהציע פינוי מיידי כתנאי הביטול, זה מאחר והיו דיירים מחליפים המוכנים לקבל הנכס לידיהם (ראה סעיף 7 לתצהיר המבקשת). המבקשת הוסיפה, שמהשיב התחייב בפני בתה להחזיר את 4 ההמחאות בהקדם האפשרי.

ב.         דיון

6.      עומדת בפני טענה מקדמית של המשיב לדחות את הבקשה על הסף מאחר והתצהיר מבוסס על עדות שמיעה בלבד.

7.      עריכת תצהיר כחוק מוגדרת בתקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן:"התקנות"). בין היתר, יש התייחסות בתצהיר התומך בבקשת ביניים (כגון: בקשה להתנגדות ביצוע השטר):

" ...  רשאי הוא להצהיר גם לפי אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך".

(ראה ע"א 349 בנקרס אנד טריידרס חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח עבד אל רחמן מחמוד חאדר, פ"ד כ"ט (1) 827, 830,831 וגם ע"א 122/74 לבנטר נ' מגדל - בניין חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כ"ח (2) 470).

עולה מהפסיקה שההלכה היא, שעל המצהיר לציין מקור אמונתו ו/או לגלות את המקור ממנו שאב את הידיעה.

8.      בראשית דבריה של המבקשת, מוזכרת הבת כמקור המידע הכלול בתצהירה. אולם, אין המבקשת משתמשת במונח "לפי מיטב ידיעתי" או "לפי אמונתי" נהפוך הוא, כל תצהירה נכתב בכך שניתן להבין שמקור המידע הינו מכלי ראשון. אין בכך פגיעה קטלנית כנגד קבילות התצהיר בעניינו כפי שיפורט כלהלן:

9.      בחקירתה הנגדית נחקרה המבקשת על מקור המידע המופיע בתצהירה. המבקשת העידה, שהיתה נוכחת עם בתה בכל שלבי העסקה נשוא ענייננו (עמ' 2, שורה 18-17, ראה גם עמ' 3, שורה 1 לפרוטוקול).

בכל הקשור לביטול ההסכם, המבקשת מייחסת המידע לנוכחותה בשיחת טלפון בין הבת והאחראי על הנכס (כנראה המשיב בעצמו). מהשיחה המבקשת רק שמעה את חלקה של בתה. יחד עם זאת, הבת סיפרה על חלקו של הצד השני.

המבקשת על פי עדותה, גם היתה נוכחת בעת פינוי המושכר.

     10. לאור האמור לעיל הנני קובע, שהתצהיר בצירוף העדות של המבקשת, תואם את הוראות תקנה 521 לתקנות והינו מתאים להליך בו עסקינן.