החלטה בתיק בשא 156799/06

1. בפני התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 20,000 ש"ח, אשר נחתם ביום 7 במרץ 2003 לפקודת גדעון שחר על ידי פאני פריד, בערבות המבקש וערב נוסף אשלי גורדון. השטר הוצג לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנתניה ביום 22 דצמבר 2004.

2. ביום 17 ביולי 2005, עוכבו ההליכים והדיון בהתנגדות הועבר לביהמ"ש השלום בנתניה. ביום 27 בפברואר 2006, בהסכמת הצדדים הועבר הדיון לביהמ"ש השלום בת"א.

ביום 25 בפברואר 2007 הודיעו הצדדים לביהמ"ש כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה המשיב יוותר על חקירתו של המבקש, מבלי שהדבר יהווה הודאה בגירסתו, והצדדים יגישו סיכומים בכתב בהתנגדות.

3. סיכומי המבקש הוגשו ביום 15 באפריל 2007. סיכומי המשיב הוגשו ביום 3 ביולי 2007.

העובדות:

4. המבקש טען בתצהירו, שבהסכמת הצדדים, לא נחקר לגביו, כי במהלך חודש מרץ 2003 נתבקש על ידי הגב' פריד לערוב להלוואה ע"ס 20,000 ש"ח שלקחה מהמשיב, אשר ניהל סוכנות של מפעל הפיס. המבקש ציין כי בהתאם לתנאים שנמסרו לו על ידי הגב' פריד נדרש לערוב להלוואה וזאת למשך שנה בלבד, ובחלוף שנה פקעה הערבות. לחיזוק טענתו זו, צירף המבקש לתצהירו, מכתב מיום 7 יוני 2004 אשר שלח למפעל הפיס, משרד איזור ת"א, בו בהמשך לשיחה טלפונית הוא מודיע על פקיעת ערבותו וביטול חתימתו על גבי השטר.

המבקש טען עוד בתצהירו כי הגב' פריד מסרה לו שסוכנות של מפעל הפיס, המנוהלת ע"י מר גדעון שחר, נותנת לה את ההלוואה וכי הסוכנות נוהגת להלוות כספים לבעלי הדוכנים, המוכרים כרטיסי מפעל הפיס. (סעיפים 1.2 ו- 1.3 לתצהירו של המבקש.)

בהתבססו על האמור לעיל, טען בתצהירו ובסיכומיו להיותו "ערב מוגן" כמשמעותו בחוק הערבות, תשכ"ז- (להלן: "החוק") 1967, ומשום כך טען כי המשיב הפר את החובות המוטלות עליו כלפי המבקש בהתאם לחוק.

5. המשיב, מנגד טען כי אין להחיל את חוק הערבות על יחסי מוכר משווק במפעל הפיס. ומכאן שהמבקש אינו יכול לחסות בצילה של הגנת "ערב מוגן" ו/או "יחיד" והמשיב רשאי לפעול כנגדו וכנגד כל החייבים בתיק ההוצל"פ, מבלי שקיים את הוראות החוק. שכן לטענת המשיב לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 19 לחוק.

כן הרחיב המשיב בסיכומיו ופירט טענות עובדתיות, לגביי יחסיו עם הגב' פריד והן לגביי תנאיי ההלוואה ויחסיו עם המבקש. טענות אלו כאמור לו אומתו בתצהיר מטעם המשיב.

דיון

6. המבקש מסר בתצהירו גרסה מפורטת שנתמכה גם במסמך שנשלח על ידו לסוכנות מפעל הפיס, לשם חיזוק טענתו בדבר פקיעת ערבותו. אמנם, המבקש נסמך על עדות שמיעה, אשר לאופי עסקיו של המשיב והרגליו במתן הלוואות לבעלי דוכנים במפעל הפיס. אולם, בשלב זה יכול המבקש לסמוך טענותיו, בתצהירו על עדות שמיעה ובלבד שפירט את המקור לאותה עדות. מהן עולה כי יש בסיס לטענתו כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 19 לחוק הערבות להגדרת "נושה".

7. המשיב עם-זאת, אינו יכול לפרוס תשתית עובדתית בסיכומיו. יתרה מכך, גם טענתו בסעיף 10 לסיכומיו, כאילו מעולם לא קיבל הודעה בגין ביטול הערבות, נסתרה במסמך, מיום 7 ביוני 2004, אשר צורף כנספח לתצהירו של המבקש.

8. ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין. דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.

הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה מטעם המבקש. כל זאת בכפוף לכך שהחומר המצוי בפני ביהמ"ש, לרבות במסמכים או בחקירה הנגדית, אינו מפריך את טענות המבקש.
(ראה: ע.א. 102/83 ל.ג. ל כרמיאל נגד בנק לאומי פד"י מ"א 1253, וכן ע.א. 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים פד"י מה (3) 585).